האם קיים עניין אישות בגויים? (כלומר האם אשתו של גוי נחשבת אשת איש מבחינה הלכתית)? ברמב"ם הלכות מלכים (פ"ח ה"ג) משמע שאין אישות בגוים.

שלום וברכה, בגמרא (סנהדרין פב.) מבואר שאין אישות לגוי. וביאר רש"י "שסתם גויה מופקרת ואינה מיוחדת לבעלה". אך ממקורות אחרים נראה שיש להם אישות. וביארו התוספות (קידושין כא: ד"ה פרט לאשת אחרים) שאף על גב שאין עונש מיתה באשת איש של גוי, מכל מקום היא אסורה מהתורה באיסור עשה שכתוב (בראשית ב) "ודבק באשתו - ולא באשת חבירו". וכן פסק הבית שמואל (סי' טז ס"ק ב). הרחבה: עוד ביארו התוספות (סנהדרין נב:) בעניין אחר, שאף על גב שאין עונש מיתה מכל מקום יש איסור מהתורה באשת איש של גוי, מכך שהתורה נצרכה במיוחד להתיר אשת איש בדין יפת תואר. דברי התוספות הנ"ל (בקידושין וסנהדרין) הוזכרו על ידי המשנה למלך (רמב"ם מלכים ח ג). המנחת חינוך (מצוה לה) הביא בשם האבני מילואים (סי' ט"ז) שאף אם נאמר שאין עובר על עשה באשתו של גוי, מכל מקום הדבר אסור מהתורה, משום שעובר על 'לפני עור לא תתן מכשול', כיון שאצלה יש איסור, ונהרגת על זה. עולה מהמשנה למלך שהרמב"ם יכול להסכים עם התוספות שיש איסור עשה. אך המנחת חינוך ציין שמהרמב"ם משמע שאין אישות כלל, ולכן המנחת חינוך קיבל את דברי האבני מילואים הנ"ל שאין איסור אישות כלל, ומכל מקום יש איסור מהתורה בבא על אשת גוי מצד לפני עור כי מבחינת האשה הגויה יש איסור אשת איש, והיא נענשת על כך, אף שמבחינת הישראל אין איסור אישות. הערת הג"ר שלמה הירש: ביחס לדברי רשי בסנהדרין שמשמע מדבריו שאין מציאות של אישות בנכרי שנשותיהם מופקרות, כוונתו שזו סיבה לכך שחכמים לא גזרו איסור מדרבנן,, אבל התורה אסרה כל אשה שמיוחדת לבעלה גם אם יש כאלה שמופקרות. ודברים הרמב״ם גם כן כוונתם שאין איסור לישראל באשת גוי כיון שאין להם את סוג האישות של ישראל בקידושין, אבל מציאות של יחוד אשה לבעלה שייך גם בהם, כדברי הרמבם בהלכות אישות (א א) "ותהיה לו לאשה", ושם בהמשך (ה"ד) כתב הרמב"ם שגם בנכרי יש הבדל בין אשה לקדשה.