שלום לכבוד הרב. רציתי לשאול על עצם ההתנגדות שלנו בפינויים שאמנם מצמצמת את החילול ה’ בכך שבתים בארץ ישראל אינם נהרסים בשקט, אך מצד שני אולי אנחנו גורמים לחילול ה’ גדול, בכך שאנו גורמים לפרסום מעשיהם של יהודים שמגרשים והורסים בתים בארץ ישראל, בכל העולם - אם הגירוש היה מתנהל בשקט, החילול ה’ היה בפחות פרהסיה וממילא פחות גדול, מאשר בגירוש גדול? אשמח אם הרב יוכל לפרט בשאלה זו, כיון שהיא נידונה למעשה בעניין ’נתיב האבות’ ונשארנו בשאלה. תודה רבה לכבוד הרב.

הגויים שומעים על הגירושים וחושבים שעם ישראל חלילה הוא עם של שוטים שאפשר לפגוע בהם והם לא מבינים וגם חלשים ואינם מסוגלים להגיב. לכן התגובה הפאסיבית מלמדת שיש חלקים בריאים בעם והם מוכנים ומסוגלים למאבק. ועוד הם רואים כיצד אנו שומרים שלא לפגוע בחיי ישראל גם במצבים קשים, ויש בזה לימוד על חסידותם של ישראל. והם מבינים שאם הם ילחמו בנו זה יעלה להם ביוקר, ולכן חשוב מאוד להיאבק ולא לשקוט ובע"ה ניוושע.