המסקנה מדברי הרב שעדיף לתת סכום סמלי לכל מבקש וכך יוצאים נקיים מכל הכיוונים . האם כשיש לי שטר גדול ואינני רוצה לתת את כולו למשל 50 ש"ח ואינני רוצה או לא נעים לבקש עודף 45 שח או יותר. האם זה נחשב ללא תקפוץ את ידך ? האם בזה שאני מסמן לעני "אין לי" אני משקר לו או שמובן כוונתי שאין לי כסף קטן וכך אני לא משקר . או שעדיף להתעלם ממנו ולא לענות כלל?

לשואלת, שלום וברכה! לא ברור לי כיצד הסקת מדבריי שעדיף לתת סכום סמלי לכל מבקש. זה לא מעשי, וגם לא תמיד כדאי. אם מישהו ברחוב מבקש כסף ויש חשש שהכסף ינוצל לצריכת סמים עדיף לא לתת לו. דווקא בגלל הערפל סביב זה רציתי "לעשות סדר" ולהגדיר מה חובה ומה רשות. אסכם שוב בקצרה את עיקרי הדברים: כאשר מישהו בא אלייך הבייתה לבקש, כך שבסירוב לתת יש מימד של השפלה, ואין לך זמן לבדוק את הסיפור אבל מהתרשמות כללית נראה לך שהבקשה מוצדקת, חובה עלייך לתת סכום מסוים. וכאשר הוא לא בא אלייך הבייתה, אלא מקבץ נדבות ברחוב או במקום ציבורי שבו ההמנעות מלתת אינה משפילה, אין חובה לתת. לשאלתך על מחסור בכסף קטן: במקרה שחובה לתת, לענ"ד גם אם אין לך כסף קטן חובה לתת כסף גדול ואפשר לבקש עודף. האי נעימות שלך בבקשת עודף אינה שקולה לאי נעימות שלו לדפוק על הדלת ולצאת בלי כלום. במקרה שאין חובה לתת, אפשר לומר "אני לא יכול כעת" או ניסוח אחר שמתחמק בלי לשקר.