אני נשואה כבר 21 שנים ואמא ל-5 ילדים הגדולה בת 20. ואחריה 4 בנים (17.5 ,15.5 , 11, 8.5)? אנחנו גרים ביישוב לא דתי סמוך לי-ם משך כל שנות נשואי אני חיה בתחושה שאנחנו לא גרים במקום הנכון מבחינה חברתית ודתית. בעלי הוא אדם שומר מצוות אך אינו קובע עיתים לתורה. לפני כחמש שנים עברנו לגור ביישוב תורני אולם בתנו שהייתה אז בכתה י’ סירבה לעבור איתנו ונשארה אצל הסבתא ביישוב. כעבור שנה, בעקבות זה, חזרנו ליישוב, כמובן שעשיתי זאת בצער ולא בלב שלם. משך כל הזמן אני זו שדוחפת ורוצה לעבור, אך בעל שהוא יליד המקום לא מוכן למכור את הבית ולא שמח לעבור מכאן. בתנו הגדולה, לצערי הרב, לא שומרת מצוות ובכך "סללה" את הדרך לאחיה הצעירים. השניים הבאים אחריה גם הם כבר לא שומרי מצוות. בשלוש השנים שאני יודעת על מצבם הרוחני של ילדי ,אני כבר לא ישנה טוב ואיבדתי שמחת חיים. הכאב התסכול הכעס והאכזבה שממלאים אותי, מקרינים על הבית ומפרים את שלומו. בעלי פחות לחוץ בעניין ו"מתנגד לכפייה דתית" ואילו אני דורשת עמידה ברורה בכללים ע"פ אמות ההלכה כפי שניסינו לחנך. אני מאוד חוששת לעתידם הרוחני של שני ילדי הקטנים, שלא ילכו בעקבות הגדולים, ורואה שמעבר מגורים ליישוב תורני הוא הכרחי למענם. אולם אני לא בטוחה שהגדולים יותר יסכימו לעניין, ומעל לכל אני לא רואה שבעלי ירוץ לעשות זאת. חשבתי שאולי אשכור דירה ביישוב דתי ואעבור לשם עם שני הקטנים. אגב, כולם למדו ולומדים בבתי ספר תורניים. אני ממש מבולבלת ולא יודעת להחליט לאור ההתנגדויות סביב, אך בתוכי אני בטוחה שאני חייבת לספק לילדים את המקום הנכון. כיצד עלי לנהוג?

תשובה טובה לשאלה מעין זו, יכולה להינתן על ידי אדם שמכיר אותך ואת בעלך ומשפחתך. בכל מקרה באופן בסיסי את ודאי צודקת שלחינוך הילדים, מגורים במקום תורה הוא מהלך הכרחי, אבל את צריכה לעשות את כל המאמצים לשכנע את בעלך ברצונך, והיכולת שלך לעשות זאת תהיה רק בדרכי שלום ואהבת אמת. הרב חיים כץ.