האם מותר לעשות קולמוס, פרוכת, וציצית מדברים האסורים באכילה -או שכל ענייני הקודש מותר רק מהדברים המותרים באכילה?

א. הקדמה בעשיית המשכן השתמשו בעור בהמה הנקראת תחש, לכיסוי המשכן הגמרא במסכת שבת מדגישה שעור של בהמה טהורה הוא , שהרי "לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד!" בזיהוי התחש יש דעות רבות נביא אחת מהם: "אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש, אומר היה רבי מאיר: תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת הייתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה, ועשה ממנו משכן ונגנז" עשיית ספרי תורה תפילין ומזוזות – סת"ם – גם בהם נאמר מפורש שמחויבים לעשות מעור בהמה טהורה שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך" – ולמדה הגמרא 'מן המותר בפיך'. מלמדת אותנו התורה כדרך חיים שלא רק המטרה צריכה להיות להרבות קדושה, גם האמצעים צריכים להיות בקדושה, מבעלי החיים המותרים באכילה. וכך פסק הרמב"ם למעשה "העור שמחפין בו התפילין ושעושים ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף הטהורים ואפילו נבלות וטרפות שלהן, ואם עשה מעור טמאים או שחיפה תפילין בזהב פסולות" וכן הלכה למשה מסיני שיהיו תפילין נתפרים בגידי בהמה וחיה טהורים. ב. השאלה היא מה הדין בפריטי מצווה הבאים: שופר, ציצית, פרוכת, שמן לנרות שבת וחנוכה, פרשת סוטה, גיטין, עצי חיים (עמודי ספר תורה) קולמוס לכתיבת סת"ם, פתיל תכלת, האם צריכים להיעשות מדברים המותרים באכילה או לא מחייב. ג. המגן אברהם כתב - כל פריטי המצוות דינם כמו בעשיית התפילין וצריך להיות מבהמה טהורה. ד. וכך הסביר רבינו בחיי בהסבר על המשכן – במשכן הכל היה מדברים המותרים באכילה ולכן לא היה משי: "הזכיר שלשה מיני צמר, ולא מצינו משי בנדבת המשכן, לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת, ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור, וכעניין שאמרו בתחש, וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגרים שהתולעת בתוכם, ואחר כך הזכיר "ושש" שהוא הפשתים, והזכיר "ועזים" שהוא הצמר". ה. תמה התורה תמימה: "לפי המבואר בשולחן ערוך שנזהרים לעשות דברים לצרכי בית הכנסת מדברים האסורים לקודש, אם כן היאך אנו משתמשים במשי לצרכי בית הכנסת בפרוכת ומטפחות ומעילים, וזה מעשים בכל יום, ונחשבים לדבר מצוה, והוא פלא". ו. שופר – הרמ"א פסק שופר מבהמה טמאה, פסול. והוסיף המשנה ברורה: "וכתבו האחרונים שאין דין זה ברור ולכן אם אין לו שופר אחר יתקע בו! אכן לא יברך עליו שאולי הוא פסול מהדין...ולכל הדעות שופר של נבילה וטריפה כשר לתקוע בו". ז. שו"ת נודע ביהודה - דחה את המצריכים בכל דברי הקדושה לעשות מבהמה טהורה, והוכחתו מדברי הגמרא שניתן לעשות דופן סוכה מפיל קשור, למרות שפיל מבהמה שאיננה טהורה, אלא יש הבדל בין תשמישי קדושה האסורים מבהמה שאינה טהורה, לבין תשמישי מצווה המותרים. ודפנות סוכה הינם תשמישי מצווה המותרים להיעשות על ידי פיל קשור להשתמש בו כדופן. ח. החתם סופר הסכים לדעתו של הנודע ביהודה וכתב – שמותר לעשות ציצית ממשי אשר נעשית על ידי תולעת האסורה באכילה. מפני שציצית היא תשמיש מצווה, דהיינו כלי שמיועד למצווה, אך אין קדושתו כסת"ם. וכך ניתן להסביר את המנהג שמשתמשים בבית הכנסת מבדי משי. ודין בית הכנסת מדרבנן, ואף אם ספק הדבר, ספק דרבנן לקולא. ט. שו"ת תורה לשמה – (למרן הבן איש חי) הוסיף בדין עשיית ציצית והתיר להשתמש בציצית של משי , ואם יש לו ציצית של צמר גפן על צד היותר טוב יש לו קדימה לצמר גפן על המשי מטעם זה. י. כתב ' שדי חמד' אסופת דינים מערכת חנוכה (אנציקלופדיה תלמודית ראשונה שנכתבה ע"י הרב יחזקיה מדיני שעלה מתוניס לארץ ישראל וכתב אותה במגוריו בבית רומנו בחברון): 1. נרות חנוכה , נרות שבת בשמן טמא – מעיקר הדין אין חשש בשמן טמא לחנוכה דלא צריך "מן המותר בפיך" במצווה שאין בה כתב ואין בה קדושה. ואם נגבב חומרות הוי ספק בדרבנן ומותר. 2. פרשת סוטה על קלף בהמה טמאה– כאשר הדבר קיים הוא גנאי אבל כאשר נמחק כמו מגילת סוטה מותר (וכן בהדלקת נרות שבת וחנוכה שהם מתכלים) 3. עמודי ספר תורה - עצי חיים – אם עשאם מעצמות בהמה וחיה פסולה, צריך לעשות מעצמות טהורה דווקא. יא. פתיל תכלת על פי ספר התכלת לרב מנחם בורנשטיין שליט"א מסביר כיצד מותר לעשות פתיל תכלת מדג טמא 1. כאשר התורה מצווה לקיים מצווה כמו תפילין זה צריך להיות "מן המותר בפיך" אבל כאשר התורה מצווה בתכלת, היא מצווה מפורש עשיית הגדילים על דג טמא. 2. צבע התכלת עובר שינוי גדול – נשתנה מראיתו ולכן מותר כמו 'המור' אשר היה בקטורת במקדש, שיש דעות שהוא מעולם החי ואינו מותר לאכילה. 3. החילזון דג טהור הוא, ואם הוא טמא אין בו איסור הנאה והצבע הוא רק הנאה. 4. שו"ת חת"ס – החיוב "מן המותר בפיך" רק על מצווה באופן ישיר ולא על תשמישי מצווה כמו הכנת הציצית . יב. פרוכת לארון קודש מזמש בשו"ת 'באוהלה של תורה' לרב יעקב אריאל שליט"א נשאל על עשיית פרוכת לארון קודש מעור זמש, לאחר בירור מקיף בנושא התיר מפני שפרוכת אינה צורך מצווה ממש, ואינו תשמיש קדושה, אם יכתבו עליה פסוקים ללא שם ה', מותר להשתמש בעור בהמה טמאה.