אני לא מצליח להבין מדוע יש רבנים שאומרים שעדיף להתפלל שחרית ותיקין ביחיד מאשר בציבור פועלים. יש מצבים שהרבה יותר נוח להתפלל פועלים וגם בגמרא בברכות מוזכרת שם תפילת פועלים. קשה לי להאמין שאפשר לוותר על כל מעלות האמן ובמיוחד של ימים של קריאת התורה. אז האם לכל הדיעות שחרית פועלים זה סוג ב? אם אני מתפלל שחרית פועלים ללא סיבה אבל במנין, רק כי זה יותר נוח לי, אז האם לפי כל הדיעות אני לא יוצא ידי חובה? האם מנחה גדולה גם כשאין סיבה אלא יותר נוח זה גם ככה באותו משקל? בשעון קיץ הארוך אני מעדיף שכל הערב יהיה לפני ויותר זמן בבית. לכן ערבית מבעוד יום הכי מסתדר לי. האם זה גם לא נחשב שיוצאים ידי חובה אם אני דואג לחזור על כל 3 פרשיות שמע וספירת העומר? יש לציין שבכל התפילות שציינתי זה נותן לי הכי הרבה ישוב הדעת בהרבה מאוד מקרים (בעיקר בשעון החורף שחרית) ואני תמיד מתפלל בישוב הדעת במנין במצבים הללו. אני בשום מצב לא מוכן לוותר על תפילה בציבור. אז השאלה הכללית היא האם הכי טוב ללכת על להתפלל בישוב הדעת ובמנין תמיד כמו שאני עושה?

לשואל, שלום וברכה! בכל האפשרויות שציינת, כאשר הברירה היא בין תפילה בזמנה לכתחילה לבין תפילה בכוונה וביישוב הדעת בזמן שאינו לכתחילה, לכל הדעות התפילה בכוונה עדיפה. כך יוצא במפורש מהמשנה ברורה סי' פט ס"ק מב, שתפילה תוך כדי נסיעה עדיפה מתפילה במקום שבו אין לאדם ישוב הדעת להתפלל, והרי לגבי תפילה תוך כדי נסיעה נאמר בשולחן ערוך שם (סעיף ח) שעדיף להתפלל ב"מניין פועלים" מאשר בנסיעה. אם כן מוכח שתפילה ב"מניין פועלים" עדיפה מאשר תפילה בזמנה בלא כוונה. ראה גם בספר 'אשי ישראל' פרק יב סעיף כב ופרק יג סעיף ח. מי שכתב שתפילה ביחידות בוותיקין עדיפה מ"מניין פועלים" התכוון מן הסתם לאדם שמצליח להתכוון היטב בתפילת היחיד.