שלום כבוד הרב, שאלה שמטרידה את מנוחתי..לפעמים אני פוגשת באנשים שמספרים כיצד הם מרגישים את אהבת ה׳ אליהם,כיצד הם מבחינים בהשגחה אישית ברגעי הצורך וכיצד הם מקבלים סוג של סימנים בעיתות מצוקה / שמחה מרובה...ואני מאוד מקנאה בהם.לא כי הם יותר צדיקים ממני או טובים ממני,אלא באמת ובתמים כי הם מרגישים ומקבלים את אהבת הבורא. הם מרגישים את האור האין סופי ואת האהבה שלא ניתן להסביר במילים.אני יודעת כי גם אני פגשתי בה - אבל בשנים האחרונות זה נעלם.. וזה חסר לי מאוד ולכן אני מקנאה באותם אנשים. אני יודעת שהבורא אוהב את כולם אך לעיתים מרגישים כי ה׳ ״מסתיר פניו״ וזה מה שאני מרגישה עכשיו... השאלה שלי זה האם הקנאה הזו תקינה?האם אני צריכה לעבוד על המידה הזאת או שמא זה תקין?

שלום. קנאה, אופן כללי לא מועילה כלום... היא לא באמת מקדמת אותך, ובדרך כלל רק גורמת לך לתחושות לא נעימות. קנאה מכוונת אותך להסתכל החוצה ולהשוות את עצמך לאחרים, אבל אם את רוצה באמת לשוב ולהרגיש את אהבת ה' אליך כדאי לך לשנות את ההסתכלות: במקום החוצה - תסתכלי פנימה אל עצמך, אל המיוחד שבך, אל הרצון האמתי שלך לקירבת ה'. כשאדם לומד להבין שהוא עומד לבדו מול ה', בלי השוואות לאחרים, אז הוא יכול להתחיל לחוש באמת כמה ה' על אוהב אותו כמו שהוא. אולי זה יקח לך עוד קצת זמן, אבל אם תתמידי בהסתכלות הזו, בעז"ה תרגישי ממש את:"ואני קרבת אלקים לי טוב". בהצלחה! הרב שמואל מינקוב