שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות בתנ"ך

מספר שאלות מחשבתיות בתנ"ך

undefined

הרב חיים שריבר

כ"ז תמוז תש"פ
שאלה
שלום כבוד הרב. א. ראיתי בספר שמואל שכששמעי בן גרא קלל את דוד, דוד מנע שיפגעו בו בטענה "ה' אמר לו קלל". 1. א"כ, מה צריך להיות "פראירים" ולתת לאנשים לעשות דברים רעים, ושיפגעו בנו ח"ו?! 2. מדוע א"כ אח"כ בספר מלכים דוד מצוה את שלמה לנקום בו? אז במקרה אסור, ועכשיו ע"י מישהו אחר מֻתּר?! ואם ה אמר לו קלל, למה לגעת בו לרעה?! ב. ה אומר לשמואל שישלך למשֹח את דוד. ושמואל אומר: "איך אלך ושמע שאול והרגני". אבל ה אומר לו! וכיצד יפחד? וגם כיצד יעלה על הדעת ששאול הצדיק "משיח ה" יפעל נגד רצון ה וינסה להרֹג את דוד?! ג. כתוב בתורה "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". מדוע ה לא נותן גבורה בלבם ופחד אצל המצרים, כמו שכָּתוּב באֶסְתֵּר "כי נפל פחד היהודים עליהם" או כמו שקרה בימי החשמונאים ועוד מקומות. אולי זה לא היה כך בדיוק?
תשובה
שלום א. על ידי שאלה אחת שלך ניתן להסביר את השאלה השנייה. בשעת המאורע - בודאי מאורע חריג - קשה להבין מה משמעותו ובוודאי אנו סמוכים ובטוחים שיד ה' מכוונת את המציאות והיא זו שהביאה את המאורע הנ"ל. לכן לדוד ברור שאם שמעי בן גרא שהיה לפי רש"י (שמואל ב פרק ט"ז פס' י') ראש הסנהדרין מקלל את המלך ודאי יד ה' מובילה ויוצרת את המציאות הזאת ואין לנהוג בחופזה ומיד לפגוע בשמעי ללא רחם. כמו כן, לדוד יש תפילה ותקווה "והשיב ה' לי טובה תחת קללתו" ולכן דוד נמנע מלפגוע בשמעי בשעת מעשה. מנגד, לאחר זמן שמתבוננים במאורעות שחלפו ניתן להבינם בצורה מקיפה ורחבה יותר ולבחון את דברים לעומק. אנו רואים שלאחר שהסתיים מרד אבשלום שמעי יורד לקראת דוד אל הירדן, ומודה בפה מלא שהוא לא היה שליח ה' להעניש את דוד אלא פעל על דעת עצמו (שמואל ב' י"ט/כ"א): "כי ידע עבדך כי אני חטאתי, והנה באתי היום... לרדת לקראת אדוני המלך". לכן שמעי חייב מיתה. אבל דוד לא רצה להרוג אותו באותו יום, כפי שאומר הכתוב במפורש (שמואל ב' י"ט/כ"ג): "היום יומת איש בישראל?! כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל!" ביום ההמלכה מקובל שלא פוגעים או הורגים גם במתנגדים למלכות (כך נהג גם שאול, סוף שמואל י"א) לאחר קבלתו של דוד שוב כמלך על כל ישראל היה היום הזה חשוב בעיניו כמו היום שבו הומלך לראשונה על ישראל, ולכן לא פגע בשמעי. גם אחרי יום ההמלכה לא יכל דוד להרוג את שמעי, כפי שמפורש (מלכים א' ב/ח) "ואשבע לו בה' לאמור אם אמיתך בחרב". כמובן שאף אדם לא יכול להרוג את שמעי בהסכמתו או בשליחותו של דוד בחיי דוד כיון שאז היה דוד עובר על שבועתו. אבל לאחר שדוד מת – שלמה כבר לא היה כפוף לשבועה וביכולתו לעשות לשמעי כרצונו. יש לציין שדוד לא ציווה על שלמה להרוג את שמעי אלא רק נתן לו עצה טובה לנהוג בו בחכמה. ב. הרד"ק מבאר ועונה על שאלתך: "מצאנו כי אף על פי שהיה מבטיח הקדוש ברוך הוא הנביא או הצדיק אף על פי כן הוא נשמר מלכת במקום סכנה כמו שראינו ביעקב אבינו שהבטיחו הקדוש ברוך הוא בעברו ארם נהרים ואמר לו והשיבותיך אל האדמה הזאת ושם גם כן נראה לו המלאך והבטיחו ואמר לו שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך וכאשר שמע כי עשו בא לקראתו וירא יעקב מאד וייצר לו...וכן בדברי המלחמות היו עושין תחבולות אחר הבטחת הא-ל יתברך כמו שעשה גדעון בדבר הכדים והלפידים...וכן צוה לשמואל הנביא תחבולה אף על פי שהיה הולך במצותו והטעם כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו ברוב הם על מנהג העולם וכן על מנהג העולם היה לו ליעקב לירא מפני עשו ולשמואל מפני שאול אם היה מושח מלך בחייו והיה לו לבקש תחבולה איך אלך וזו היתה שאלתו איך אלך ואמר לו הקדוש ברוך הוא עגלת בקר תקח בידך...והראה לו שאין ראוי לאדם ללכת במקום סכנה ולסמוך על הנס משום שנאמר לא תנסון את ה' אלקיכם" הרד"ק מפרש באופן חיובי את היסוסו של שמואל לשים עצמו בסכנה ועצת ה' היא על מנת למנוע את הסכנה כדי שהתנהלות הנביא תהיה קרובה ככל האפשר לדרך הטבעית ולא נסמכת על ניסים. תשובה נוספת של הנצי"ב בספרו העמק דבר (שמות פרק ל"ב פסוק כ"ו): ...דאע"ג דשלוחי מצוה אינם ניזוקין. אינו אלא במקום שלא שכיחא הזיקא כידוע...דזה הכלל דשכיחא הזיקא שאני אינו אלא מי שעושה מצוה כטבע האדם לקוות שכר וגמול אם בעוה"ז אם בעוה"ב אבל מי שהוא מופרש לה' בלי שום רצון עצמו כלל. אינו ראוי לפחד משום דבר אפילו מהזיקא דשכיחא...והנה שמואל הנביא הגיע למדה גבוהה זו משום הכי לא אמר ה' תחלה שיקח עגלת בקר. אבל שמואל הרגיש בעצמו שהיה מתעצב באותו ענין על שאול כידוע ולא מצא בלבבו שמחה ש"מ שמגיע לאהבת ה' ודביקות. משום הכי שאל כדין והקב"ה השיבו כהלכה... הנצי"ב מבאר שאבלותו של שמואל הורידה אותו מדבקותו בהשי"ת וממילא משכה עליו את ההנהגה הרגילה, דשלוחי מצוה יתכן ויוזקו במקום דשכיחא הזיקא. תשובת ה' לפי הנצי"ב מקבלת את עמדתו של שמואל ונועדה לסייע לו. ג. בפרשנים קיימים שני הסברים שונים (והפוכים) לשאלתך: רבי יוסף בכור שור כותב: "ואע"פ שיכול להפילם כולם מתים (את כל העמים שילחמו עם ישראל, ומדוע אם כן לא הוליכם במדבר ישר לארץ ישראל), רוצה היה הקדוש ברוך הוא להרבות נסים ונפלאות: להוביש הים , ולהעבירם בו ישראל , ולהטביע מצרים". וזאת הסיבה שלא נבחרה הדרך הקצרה יותר. הרמב"ם (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק לב) כתב: "שמע תשובתי אשר תסיר מלבך זה החולי ויגלה לך אמיתת מה שעוררתיך עליו. והוא, שכבר בא בתורה כמו זה הענין בשוה והוא אמרו: "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו' ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וגו ". וכמו שהסב השם אותם מן הדרך הישרה, אשר היתה מכוונת תחילה, מפני יראת מה שלא היו יכולים לסבלו לפי הטבע, אל דרך אחרת עד שתגיע הכוונה הראשונה; כן צוה בזאת המצוה אשר זכרנו מפני יראת מה שאין יכולת לנפש לקבלו לפי הטבע. עד שיגיע הכונה הראשונה, והיא השגתו יתעלה והנחת עבודה זרה. כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחמר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום, כי אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מן העבודות ומעשים מורגלים, שכבר נטו אליהם הנפשות עד ששבו כמושכל ראשון, ויניחם כולם פתאום. וכמו שהיה מחכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה והפכם יולידו רך לבב. ונולדו גם כן אנשים שלא הרגילו בשפלות ובעבדות. וכל זה היה במצות אלוהיות על יד משה רבינו, על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה. כן בא זה החלק מן התורה בתחבולה אלוהית עד שישארו עם מין המעשה המורגל, כדי שתעלה בידם האמונה אשר היא הכוונה הראשונה". הקב"ה מנהיג ומוביל את בני ישראל בדרך הטבע וכפי מה שיכולה הנפש לקבל, ולכן אף שניתן לעשות ניסים ופעולות שונות לשינוי המצב הרוחני או הגשמי של העם הקב"ה מעדיף את התהליך הארוך והטבעי והמטרה בכל התהליך הוא: "עד שישארו עם מין המעשה המורגל". כמובן שניתן לחבר את הדברים לדברי הרד"ק שהבאתי בחלק הקודם של שאלתך "כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו ברוב הם על מנהג העולם...והראה לו שאין ראוי לאדם ללכת במקום סכנה ולסמוך על הנס משום שנאמר לא תנסון את ה' אלקיכם". יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il