ציונות ומדינה יהודית

אם אינני טועה ראיתי את מאמרו של הרב בחוברת על הציונות, שם בסופו הרב מתאר את הגבול - קו האדום, לתמיכתנו במדינה, שהוא הרגע בו המדינה תכריז שהיא מדינת "כל אזרחיה". מדוע זה דווקא הגבול האדום? כל מה שהמדינה עשתה עד עכשיו זה לא מספיק חמור? מה ההבדל? אולי באמת אנו חיים באשליות לגבי כל מיני תקוות "קדושות" ממסד חילוני לחלוטין, למה הקו האדום הוא דווקא "מדינת כל אזרחיה", למה ההתנתקות לא מספיקה כדי לעורר אותנו מהחלום? למה מערכת המשפט, התקשורת, החינוך וכולם לא מספיקים כדי שנבין שאנו לא משדרים באותו גל?

השאלה המרכזית היא האם אנו מוותרים על מדינה יהודית ומעדיפים לחזור למנדט הבריטי או לשלטון הטורקי. כל עוד המדינה יהודית אנו מעדיפים אותה על כל אלטרנטיבה אחרת ורואים בה יציאה מן הגלות ויחד עם זאת משתדלים ליצוק בה תוכן יהודי עמוק יותר. הדבר ניתן. אסור להתיאש. היאוש יחזיר אותנו לגלות חלילה. עובדה מעודדת לדוגמא: אחוז הילדים בכתה א' בחינוך הדתי על כל גווניו הוא 50%! להרחבה בדעת הרב יש לעין במאמרו שבעיתון הצופה בשם "בין מדינה לממשלה".