לא סוד הוא שתקוותה של היהדות הדתית המאורגנת, על רבניה, נציגיה בכנסת וראשי הציבור שלה להגיע לכך שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית וחוקיה יותאמו לשולחן ערוך. האם כאשר יגיעו ימים אלה יוכל יהודי חילוני שכמוני להמשיך בשגרת חייו העכשוית כמו נסיעות, בילוי בבתי קפה, בתאטראות ובבתי הקולנוע, כולל בשבת? האם יותרו בתי עסק שיסחרו בפריטי מזון לא כשרים? ועוד פעולות הנוגדות את הלכות שולחן ערוך? האם הצטרפות לקהל "תורתו אומנותו" תהיה פתוחה לכל אחד ובלבד שישב באמת בישיבה?

המגמה של היהדות הדתית שעם ישראל כולו יחזור לדרכו לאמונתו ולתורתו. אך המגמה היא שקיום המצוות יהיה מתוך הכרה פנימית מתוך רצון עצמי ולא בכפיה. כי עיקר הערך של קיום המצוות הוא רק כאשר הם מתקיימות מתוך רצון מעומק הלב ובכוונה. מצוות שאדם מקיים בכפיה אין להם ערך אמיתי. על כן אני לא רואה טעם לכפות על מי שאינו רוצה לקיים מצוות. יהיה צורך למצוא דרך איך מחד לא לכפות לקיים מצוות ומאידך להתחשב ברגשות הדתיים ולאפשר להם לחיות באוירה הדתית והשבתית לפי דרכם. תלמיד ישיבה הוא רק מי שיושב ולומד תורה בשקידה ורק הוא ראוי לתואר "תורתו אמונתו".