ראשית יישר כח גדול על דברי התורה‚ שנית שאלה: על פי המסורת, החמץ נמכר לפני הפסח ע"י רבנים שליחי הציבור לגוי, ואחרי הפסח נקנה ע"י אותם רבנים שליחי ציבור וכך נוהגים שנים רבות. נניח שאותם רבנים שקונים את החמץ מוציאים שבת וחג פסח לפי זמני רבינו תם, וצריכים מאוחר יותר לקנות את החמץ מהגוי כדי לזכות את כלל ישראל, שחמץ שנמכר לפני הפסח יוכלו להשתמש בו לאחרי הפסח. האם לא ראוי שבמוצאי החג עם ישראל יחכו וימתינו עם אכילת החמץ לפחות עד חצות הלילה, שזה זמן מספיק להוציא שבת ולקנות חמץ ע"י הרבנים שליחי הציבור במוצאי השבת? אם נניח שאותם רבנים לא הספיקו לעשות קניין מול הגוי לפני שישראלים רצו לאכול = יש בזה משום "לפני עיוור לא תשים מכשול", וצריך להזהיר את הציבור ברבים על כך שימתינו עם אכילת החמץ בצאת הפסח.

שלום וברכה! בין הרבנויות שמוכרות את החמץ, ישנן שתי שיטות באופן שבו החמץ חוזר לרשות המוכרים לאחר החג: יש רבנים שנוהגים באופן שתיארת, דהיינו שבמוצאי החג הרב נפגש שוב עם הגוי שקנה את החמץ, וקונה ממנו בחזרה את החמץ. באופן הזה אכן החמץ אסור עד לביצוע המכירה החוזרת. אולם הרבנים מקפידים שלא להתעכב יתר על המידה, ולקנות את החמץ בהקדם כדי שהציבור יוכל להשתמש בו. יש רבנים שמפרסמים מראש את הזמן שבו צפויה המכירה הזו להתקיים, ובמקום שאין פירסום כזה, יש להניח שבתוך כשעה לאחר צאת החג כבר חזר החמץ לרשותנו. ודאי שזה מתקיים הרבה לפני חצות הלילה. רבנים אחרים מנסחים את שטר המכירה באופן אחר, שפותר את הבעיה: הרב אינו פוגש את הגוי כדי לרכוש את החמץ בחזרה, אלא בנוסח המכירה מופיע שהחל משעת צאת החג יכול כל אדם לקחת את החמץ ולזכות בו לעצמו, כפירעון על החוב שהגוי חייב לו (הגוי הרי קונה את החמץ בהקפה, ומתחייב לשלם את מחירו – אנו לוקחים את החמץ בחזרה כתשלום החוב שהגוי חייב לנו). באופן הזה אין בעיה כלל, משום שהרב לא צריך לפגוש את הגוי ולבצע מכירה חוזרת, וכל אדם שלוקח מן החמץ לאחר צאת החג מבצע בעצם בעצמו את הזכייה החוזרת בחמץ. מי שרוצה לדעת בוודאות, כדאי שיפנה אל הרבנות שדרכה מכר את החמץ, וישאל באיזו דרך היא נוהגת. אם הרבנות נוהגת באופן הראשון, ניתן לברר מתי בדיוק צפוי החמץ להימכר בחזרה.