בפרשת אמור "ויצא בן אשה ישראלית...וינצו בן הישראלית ואיש הישראלי,. מכאן שאם רק האמא בת ישראל, הילד לא נקרא ישראלי אלא "בן הישראלית". ישראלי אם שני ההורים ישראלים. על אותו/אותה הדרך, יהודי אם שני הוריו ישראלים. בזמן בית שני בגין אונס חיילים רומאים בנות מישראל תיקנו הוראת שעה לכלול את הילדים כיהודים. כיום יש דעות שמספיק שהאמא יהודיה. האמנם ?! יש בנות (ואף אבהותיהן ואולי גם אבותיהן) שגורסים: אין בעיה שבתי תינשא לנוכרי כי הילד בכל מקרה יהודי. האמנם? האמנם תקנת שעה הפכה להיות לדורות. האמנם תקנת שעה נעשתה להיתר המנוגד לתורה?!?!

שלום וברכה, איני יודע מה מקורותיך, כאילו הלכה זו היא תקנה מאוחרת. הלכה יש ללמוד ע"פ המקורות הנמסרות בידי חכמי ישראל מדור לדור ע"פ מסורת. כמובן שהלכה זו אינה מתירה נישואין אלו לכתחילה. אשה הנישאת לגוי עוברת איסור חמור מאד אך בנה יהודי לכל דבר. הרמב"ם (איסורי ביאה פרק יב הלכה א) פסק שזה איסור תורה: "ישראל שבעל עכו"ם משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך". אך יש ראשונים שאומרים שאיסור תורה הוא רק בשבע האומות אך בשאר אומות אינו לןקה מהתורה, אך כמובן שאסור. ישנה סוגיא בגמרא (יבמות מה.) הדנה בהלכה זו, האם גוי הבא על בת ישראל הולד כשר או ממזר? ומסקנת הסוגיא שהבן כשר לכל דבר אך אם נולדה בת אסור לכהן להתחתן עמה. וכף נפסק בשולחן ערוך אבן העזר (סימן ד סעיף יט): "עובדי כוכבים ועבד שבאו על הממזרת, הולד ממזר. ואם באו על בת ישראל, בין פנויה בין אשת איש, הולד כשר, ופגום לכהונה". ובמסכת יבמות (כג.) למדו דין זה מדקדוק מלשון הפסוק: "א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, אמר קרא (דברים ז, ד): כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. אמר רבינא, ש"מ: בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך". והרמב"ן (ויקרא פרק כד פסוק י) מסביר את הפסוק שהבאת, שבן גוי אינו נקרא ישראלי לגבי שייכותו לשבטי ישראל ונחלת הארץ: "טעם בן הישראלית ואיש הישראלי - להורות שגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי. ואף על פי שפסקנו בגמרא (יבמות מה א) שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן (במדבר כו נה)..." ומביא עוד הסבר, שקודם מתן תורה היה דינו כגוי משום שבאומות העולם הולכים אחר הזכר. "והצרפתים אומרים, כי טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר ממה שאמרו (יבמות עח:) באומות הלך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול". הרמב"ן דוחה הסבר זה, "ואין דעתי כך, כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא יתחשבו... וק"ו הדבר, אם לאחר מתן תורה שהכותי הבא על בת אברהם מחייבי לאוין ואין לו בה קידושין היא מקוה טהורה לאומות להכשיר את ולדה להיות כמוה, לא כל שכן קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמוה לחייבו במילה כזרעו של אברהם ויהיה מכלל בני ישראל". והמהר"ל בגור אריה (שם) מסביר: "ואני אומר דהכא שאני, דהא ישראל בעצמם היו צריכין לקבל גירות, שהרי אבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה וקרבן כשאר גרים (כריתות ט.), והברית ההוא שקבלם הקדוש ברוך הוא - היו אותם שהם בני האבות, שהרי כתיב (ר' שמות יט, ג) "כה תאמר לבני ישראל ותגיד לבית יעקב", ועמהם כרת הקדוש ברוך הוא ברית בהר סיני, והשתא זה המצרי לא היה בכלל ישראל, שהרי אין לו יחס האבות שיקרא "בני ישראל" על שם יעקב, וכן לא היה בכלל "בית יעקב". כלל הדבר, שהברית לא היה רק לבני האבות, ולכך הוצרך לגייר". בברכה,