מירי ביקשה מחברתה יוכבד שתשאיל לה משחק חשמלי יקר שמשחקים איתו יחד עם הילדים, עבור בנה הקטן. הבן של מירי שיחק במשחק החשמלי במשך שעה ארוכה, כעבור שעה המשחק הפסיק לפעול. מירי ניסתה להפעיל את המשחק בכל דרך אפשרית והמשחק לא פעל. מירי לא יודעת אם הבן שלה זרק את המשחק או שמא הפסיק לפעול בגלל שימוש רגיל. האם חייבת לשלם?

שלום וברכה, אם מסירת המשחק לילד בלא שמירת ההורה אינה פשיעה נראה שלא ניתן להוציא ממון משום שהראשונים בעלי השו"ע והאחרונים נחלקו בדין זה. הריטב"א (בבא מציעא לה:) הביא מחלוקת האם כאשר יש ספק בחיוב השומר דינו כאיני יודע אם התחייבתי או כאיני יודע אם פרעתי, וז"ל: "השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר... והיכא דלא הוה שוכר בשעה שמתה... ואם אין שם עדים אומר רבינו הרמב"ן ז"ל שנשבע השוכר שאינו יודע אם מתה כדרכה או אם נגנבה ויפטר, דהו"ל כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני שהוא פטור. אבל הראב"ד ז"ל סובר דאי ליכא עדים ואינו יכול לישבע חייב לשלם, דה"ל כאומר איני יודע אם פרעתיך שהוא חייב". גם בשו"ע ונושאי כליו הביאו מחלוקת זו, הרמ"א (שמ, ג) כתב: "בהמה שנתייגעה במלאכתה ונתחממה ומתה אחר כך או נכשלה בדרך ונפלה ומתה מיקרי מחמת מלאכה ודוקא שהרגיש בעודו במלאכה אבל אם לא הרגיש מיד לא יוכל לישבע דמתה מחמת מלאכה דדילמא בלאו הכי נמי היתה מתה". מקור דין הרמ"א הוא מהרא"ש, ותמה על כך הבדק הבית, היאך מחייבים אותו מחמת ספק? ותירץ הש"ך: שכל שומר חייב לישבע שמתה מחמת מלאכה, וכאשר אינו יכול לישבע משלם מדין מתוך שאינו יכול לישבע. וזה נכלל בדברי הרמ"א "לא יוכל לישבע דמתה...". והנתיבות התקשה בדבר שהרי לא היה לו לדעת, ובכה"ג לא אמרינן מתוך? ותירץ: "נראה דהטעם הוא, כיון דאי אפשר לשום אדם לידע זה הוי דררא דממונא, דהא הספק נולד לב"ד בלא טענותיהם... והיכא דאיכא דררא דממונא היינו שיש ספק לב"ד בלא טענותיהם חייב בספק בפרעון, וא"כ הכא נמי הרי איכא דררא דממונא ולא נפטר בספק פרעון. ואח"כ מצאתי בתשובת מהרח"ש שהקשה זה, ותירץ דהכא אפשר למידע אילו היה מדקדק". הקצות כתב שכיון שבבית יוסף תמה על הרא"ש משום כך לא הביאו בשולחן ערוך. יוצא שנחלקו בזה המחבר והרמ"א. גם הש"ך (רצא ס"ק מד) והקצות (ש"מ ס"ק ד') האריכו בנידון זה הביאו שנחלקו בזה הראשונים. הנימוקי יוסף (ב"ק לט. מדפי הרי"ף) בשם הרא"ה ג"כ חולק על הרא"ש וסובר שלא ניתן לחייב: "שואל חמור לרכוב עליה שלוחו ומתה בדרך ואינו יודע אם מחמת מלאכה מתה אם לאו, כיון דאינו חייב עד שעת אונסין פטור דהו"ל איני יודע אם נתחייבתי, אבל השואל חמור לרכוב עליה ונתנה לשלוחו והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה חייב שהרי אין השואל רשאי להשאיל ומתחייב משעת פשיעה והרי הוא כאומר איני יודע אם פרעתיך שהוא חייב". ונראה מדבריו שלא אומרים בשומר שטוען איני יודע שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, משלם. שאל"כ בשואל חמור לרכוב עליו שלוחו לחייב השואל משום מתוך. הקצות מסביר את דעת הנמוק"י שעיקר שבועת השומרים היא שאינה ברשותו ושבועת שלא פשעתי בה היא גלגול שבועה, ובגלגול לא אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם. והרא"ש סובר שגם שבועת שלא פשעתי בה היא מעיקר השבועה. בברכה,