שלום וברכה שאלתי היא כזאת, השנה אשתי קיבלה את הטבת הנופש במסגרת שבוע סמינר והרצאות מהעבודה, לבית מלון בים המלח בין הימים א עד ה, שיום א זה יוצא צום תשעה באב, שתחיל במוצ"ש, ובמידה וההלכה מתירה זאת אז התכנון שלנו הוא כזה: לצאת לכיוון ים המלח אחרי תפילת שחרית, להגיע בצהריים - ערב של אותו היום ורק לעשות צ'ק אין ולקבל את החדר, לשהות בו עד צאת הצום, כמובן מבלי ליהנות או להשתמש בשום דבר ממתקני המלון. תודה רבה מראש בברכת שבוע טוב

שלום וברכה, לא מתאים לצאת ביום תשעה באב לנופש בבית מלון אפילו כאשר אין המטרה ליהנות בבית מלון אלא להגיע לשם בהקדם האפשרי. ביום תשעה באב לא יוצאים לטייל ולעיסוקים שיש בהם היסח הדעת מהאבלות. אם אין צורך חיוני לצאת, יושבים בבית או בבית כנסת בכובד ראש ועצבות. אמרו חכמים "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". שנזכה במהרה בימינו לראות בשמחת ירושלים! מקורות והרחבה: כתב השולחן ערוך (תקנד, כא): "יש מי שאומר שלא ילך ויטייל בשוק, כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות והיתול". מלשון השולחן ערוך משמע שמצד עצם הטיול לא אסרו אלא מפני החשש שיגיע לידי שחוק וקלות ראש. אולם בערוך השולחן (סעיף יח) ביאר שהטיול עצמו בעייתי, וז"ל: "וכן אין לילך ולטייל בתשעה באב בשוק וברחוב, דהטיול בעצמו אסור בתשעה באב. ולבד זה, עוד בנקל לבא לידי שחוק וקלות ראש, והיתול וליצנות. אלא בתשעה באב, כשאינו מוכרח לצאת – ישב בפינת ביתו בעצבות. ואם מוכרח לילך – ילך בראש כפוף, וימהר לעשות מה שצריך, וישוב לביתו מהר". הרי מבואר שלדעת ערוך השולחן הטיול אסור מצד עצמו שיש בו היסח דעת מהאבלות. עוד יש לציין לדברי המשנה ברורה וערוך השולחן לגבי הליכה בתשעה באב בחבורות אפילו לצורך מצוה. כתב הרמ"א (תקנט, י): "הגה: והולכים על הקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת (ב"י בשם תוס')". וכתב שם המשנה ברורה (ס"ק מא): "כתב בשל"ה, שנכון שלא לילך בכנופיא גדולה, כי אין זה אלא טיול, וגם מביא לידי שיחת חולין ומסיחין דעתן מאבילות, רק ילך יחידי, או עם עוד אחד, שלא יפסקו מלדבר בענין החורבן ולהתעורר באבילות. וכתב על מנהג זה ערוך השולחן (תקנד, יח): "וגם יש למנוע ההולכים לבית הקברות, כי הולכים בחבורות, ואין הדבר כדאי, והיראים נמנעים מזה". הרי למדנו מהמקורות הנ"ל שלא מתאים לצאת לטיולים בתשעה באב ובפרט בחבורה משום הסחת דעת מהאבלות. יהי רצון שימי הצומות יהפכו לששון ושמחה ונזכה לקבל פני המשיח במהרה בימינו!