שלום רב, אני מנגנת בתזמורת, והמנצח הביא יצירה שוויואלדי כתב לליווי מיסה - זוהי יצירה שהפכה להיות מפורסמת גם ללא הטקסט שאותה היא מלווה. השאלה אם מותר לנגן אותה ללא ליווי מקהלה? ולא לצורכי לימוד.

שלום וברכה! נראה שאין איסור לנגן מוזיקה כזו, בתנאים שתיארת. הרחבה ומקורות: בפוסקים מופיע איסור לשמוע מנגינות של עבודה זרה (שלטי הגבורים פסחים ו' ב; ר' ירוחם נתיב י"ז חלק ה'; שו"ע יו"ד קמ"ב, טו; אם כי עי' גם בפני יהושע פסחים כ"ה ב). אולם יש לשים לב, שהמדובר שם הוא בשמיעה של נגינה שמנגנים אותה כעת בפועל בטקס של עבודה זרה. כך למשל היא לשון השלטי גיבורים: "...או שהיה שומע נגינות הכומרים המנגנים לפני העבודה זרה... אם היה מתכוין ליהנות אסור" – מדובר במצב שהאדם עובר ליד הכנסיה ושומע את המנגינה שבוקעת ממנה, שאסור לו ליהנות מן המוזיקה הזו; וכך מבואר גם במקורות נוספים. בנוסף, מופיע בשולחן ערוך (יו"ד קמ"ב, טו) איסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה, שם נראה שמדובר בעניין אחר – המדובר הוא על כלי הנגינה ששייכים לכנסיה ומשמשים לפולחן של עבודה זרה. כלים אלה אסורים בהנאה משום ש"הוקדשו" לעבודה זרה, ומתוך כך אסור לשמוע את הנגינה שלהם, לא רק כאשר מנגנים בהם בטקס של עבודה זרה אלא גם בנגינה סתמית (עיין בית הלל שם, ב). דהיינו שהאיסור הוא דוקא במצבים אלו. לא מצאנו איסור שחל על היצירה המוזיקלית עצמה, כאשר היא אינה מנוגנת לכבוד עבודה זרה וגם לא מכלי נגינה ששייכים לעבודה זרה. (עיין גם בכתב סופר ביצה ל"ט א, שמחלק במפורש כך: האיסור הוא כאשר "עודם בגוף העבודה זרה, כגון... שהקול יוצא מגוף כלי שיר של עבודה זרה, או שמזמר לעבודה זרה" לעומת מצב ש"אין לו התחברות בעבודה זרה בשעת הנאתו", שבזה מותר.) וכך רואים בדבריהם של כמה פוסקים שדנו בשאלה האם מותר לחזן לשיר את התפילה במנגינות שהגויים רגילים לנגן לעבודה זרה – רבים אסרו (עיין למשל: ספר חסידים רל"ח; שו"ת הב"ח קכ"ז; ועי' עוד להלן), ויש שהתירו (עי' שו"ת יביע אומר ו', או"ח ז, שמביא גם דעות להתיר, אף שעיקר דעתו לאסור זאת), אך מדברי הפוסקים ונימוקיהם עולה בבירור שהבעיה היא דוקא כאשר רוצים להשתמש במנגינות אלה לתפילה, שזהו דבר שאינו ראוי, לחקות את מנהגי העבודה הזרה ולהשתמש בהם לעבודת ה' בבית הכנסת. עצם השימוש במנגינות הללו, כאשר זה בהקשרים של חול ולא בתפילה, אינה אסורה. מדבריהם של הפוסקים הללו עולה נקודה משמעותית נוספת לגבי שאלתך: רבים מן הפוסקים שאסרו להשתמש בתפילה במנגינות שמשמשות לעבודה זרה, הבהירו שהאיסור הוא דוקא כאשר המנגינה הזו מיוחדת לשם עבודה זרה (כך למשל בשו"ת הב"ח קכ"ז, וכך במקורות רבים נוספים, עי' להלן). במקרה שעליו את שואלת, את מציינת שמנגינה זו כבר אינה מיוחדת דוקא לשימוש עם הטקסט הנוצרי, אלא מקובל לנגן אותה כמנגינה עצמאית ובהקשרים שאינם של נצרות, וממילא הדבר מותר. נתייחס עוד לשני מקורות שלכאורה אפשר ללמוד מהם איסור בעניין זה: א. בשו"ע או"ח נ"ג, כה כותב הרמ"א, ששליח ציבור שמרנן בשירי הנכרים יש למחות בידו, ואם הוא ממשיך בכך יש לסלקו ממשרת שליח הציבור. חלק מן הפוסקים (מג"א נ"ג, לא; חיי אדם ח"א כ"ט, יז; שו"ע הרב נ"ג, לב; משנ"ב נ"ג, פב) פירשו זאת במשמעות שהוא מנגן בניגונים שמשמשים לעבודה זרה – מכאן עולה לכאורה שיש איסור לשיר ניגונים כאלה שמשמשים לעבודה זרה. אולם יש לשים לב לכמה נקודות: ראשית, במקור הדברים (שו"ת הרי"ף רפ"א; כל בו קמ"ז) נראה שאין מדובר בניגון של מנגינות גרידא, אלא שאותו חזן נוהג לשיר שירים של גויים שהתוכן שלהם אינו ראוי. אף שהדבר נעשה במסיבות והופעות וכדומה ולא בשעת התפילה, אדם כזה אינו ראוי לשמש כשליח ציבור בבית הכנסת. כך עולה מדברי הרמ"א עצמו (דרכי משה נ"ג, י), וכך פירשו כמה מן הפוסקים את הדברים שבשו"ע (עי' לבוש נ"ג, כה; רעק"א על השו"ע שם; ערוך השולחן נ"ג, כו). חלק מן הפוסקים אכן פירשו זאת במשמעות שהחזן לוקח מנגינות של עבודה זרה ומשתמש בהן, אבל מדבריהם עולה שהבעיה היא שהוא משתמש במנגינות אלה לתפילה בבית הכנסת (עי' במגן אברהם, שמציין למקור מספר חסידים הנ"ל; ובמשנה ברורה, שמציין לתשובת הב"ח העוסקת בעניין זה; וכך מפורש בשו"ע הרב נ"ג, לב: "וש"ץ... שמרנן בתפלה בשירי הנכרים שמנגנים בהם לעבודת אלילים"; ועי' שו"ת יביע אומר ו', או"ח ז.) כאמור לעיל, בעניין זה של שימוש בתפילה במנגינות של עבודה זרה ישנו דיון מיוחד וחומרה מיוחדת, ואין ללמוד מזה לאסור גם שימוש של חול במנגינות כאלה. עוד יש להוסיף, שרבים מן הפוסקים שפירשו את דברי הרמ"א באופן זה, מסייגים את הדבר בהסתייגות דלעיל, שאם המנגינה אינה מיוחדת דוקא לעבודה זרה הדבר מותר (עי' פרי מגדים א"א נ"ג, לא; מחצית השקל שם; באר היטב נ"ג, לה; משנ"ב נ"ג, פב) ב. בשו"ת אגרות משה יו"ד ב', נו, אוסר לשמוע ניגונים כנסייתיים, על פי פרשנות המהרש"א, ש"זמר יווני" שהוזכר לשלילה בגמרא (חגיגה ט"ו ב) היינו זמר של מינות. אולם כאשר מתבוננים בתשובה זו, נראה שאין מדובר בניגון של המנגינה לבדה אלא בשירה שכוללת גם את המילים שעבורם הולחנה המנגינה. וכך עולה בבירור מהשוואה לתשובה אחרת של האגרות משה (יו"ד ב', קיא), שם הוא מחלק במפורש בין מצבים שונים, וכותב שאם מנגנים את המנגינה ללא המילים אין בזה איסור. אכן בתשובה הנ"ל נאמר שגם במצב כזה שאין איסור עדיין "מכוער הדבר", אך כאמור, פוסקים רבים לא חששו לכך. יתרה מזו, במצב שאת מתארת, שהמנגינה משמשת כיום כיצירה עצמאית ואינה מזוהה בהכרח עם הטקסט הנוצרי, נראה שגם לדעת האגרות משה אין חשש כלל.