עד ששת הימים הגזילה היתה בכיבוש, אבל מכאן ואילך לכאורה כל התפיסה שלהם ביהודה ושומרון (או בשאר חלקי הארץ שבידי ישראל) אינה גזילה של כיבוש, אלא גזילה של יחידים שכל אחד מהם החליט איפה לנטוע את כרמו באין מפריע, ובמקומות רבים זה נעשה למרות המחאה של המתיישבים. וגם הכוונה לא בהכרח בשביל לתפוס עוד שטח שלנו אלא בשביל הפרנסה שלהם. אם כן לכאורה אין להם בעלות פרטית על קרקע בשטחי ארץ ישראל, שהרי קרקע אינה נגזלת, והיא תיתכן רק במקרה של קנין?

בס"ד שלום וברכה מלחמת ששת הימים לצערנו לא שינתה דבר בקניין הפרטי, בייחוד שמדינת ישראל עדיין לא הכירה בשטחים אלו כארץ ישראל אלא מאפשרת ליהודים לגור במקומות שהם אדמות מדינה, אבל הקרקעות של הגויים הרשומים (לטענתה) בטאבו (מעליה) הם נשארו ברשות הגוי. כך שיש איסור של תורה לכבוש ולגזול קרקע של גוי. ברור שבתקופת חרבן הבית השני שרומי כבשה את ארץ ישראל הם כבשו כבוש מלחמה וממילא יש להם זכויות שהורישו לבאים אחריהם או לכובשים אחריהם, לכן מה שעם ישראל הכריז שזו אדמתו הרי זה של ישראל אבל מקומות שלא הוכרזו כקרקעות ישראל הם נשארו בחזקת הגויים, ולכן למרות שיש שלטון ישראל על שטחי יו"ש, אין זה דין אלא בקרקעות שהמדינה הגדירה שהם שלה, ואלו הם אדמות מדינה, אבל קרקעות גויים (אם יש להם אסמכתא - וזה קשה מאד למצוא) אבל מכיוון שלרוב הפוסקים גדל עכו"ם דאורייתא, עיין הל' גזילה פ"א ה"ב ובכס"מ שם, יש להחמיר. ברור שהשאלה שקרקע איננה נגזלת איננה שייכת בכבוש מלחמה שם לומדים ממקורות אחרים שכבוש מלחמה קונה. אמנם היו ראשונים שתלו זאת ביאוש אבל גם יאוש הנובע ממלחמה שונה מיאוש רגיל, שם אין יאוש בקרקע, אבל מלחמה שאני. חנוכה של אורה יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ