ברוך ה' בתקופה האחרונה עליתי ברמה הרוחנית וגם עברתי לישיבה תורנית יותר. כשאני נמצא ליד שכנים, חברים או בני משפחה שלי אני מרגיש כאילו הם "פחותים" ממני, כאילו רק אני צדיק והם "לייטים". (לשם הבהרה- מדובר על אנשים כשרים, שומרי תורה ומצוות, גם אם הם לא גדולי הדור הם ממש לא לייטים). ממש ממש מעצבן אותי שאני מרגיש ככה. איך מסלקים את תחושת הגאווה הפסולה הזאת בלי להוריד לגמרי את הערך העצמי? לא נראה לי שלהגיד לעצמי שאני אפס זאת הדרך. מצטער מראש על הטורח שבשאלה כי כנראה יש שאלה דומה באתר אבל לא חיפשתי מספיק טוב.

שלום. חכמים אומרים: אני בריה וחברי בריה. אני מלאכתי בעיר, והוא מלאכתו בשדה. שמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט! אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכווין ליבו לשמים!