צבא ומדינה היום?

האם עדיין צריך לומר תפילה לשלום המדינה? אני ממגורשי גוש קטיף ואני מרגיש בגידה כל כך ענקית. איך אני יכול לברך אותם? אני ממש מרגיש שבצה"ל כזה אני לא רוצה לשרת. מה צריך לעשות? האם אתגייס לצבא שגירש אותי מהבית?!

השאלות הן כבדות משקל. ברור שמבחינת תחושת הלב אתה צודק. הרי אין מילים לתאר את העוול האישי והלאומי שהמהלך הזה עשה. אולם למרות זאת, אנחנו צריכים להבחין בין המדינה עצמה לבין ראשיה. המדינה עצמה היא קידוש השם גדול מאוד בעולם, שליהודים יש מדינה, ובפרט אחרי הגלות והשואה הנוראה. רק על דבר זה צריך להודות לה'. הבעיה של המדינה היא באותם שעומדים בראשה, הן המנהלים, והן שאמורים לנהל את מערכת הצדק. לאור זאת, לדעתי צריך להמשיך ולומר תפילה לשלום המדינה, מפני שאין רצוננו (למרות הכל) לחזור לגלות. רק את המשפט המתייחס ל"ראשיה שריה ויועציה" יש להשמיט, עד שיבוא היום והשלטון יחזור להיות ביד אנשים המגשימים את החלום היהודי והציוני. וביחס לצבא, הרי עיקרו של הצבא נועד לשמור על עם-ישראל, ובאמצעותו לקיים את חלק ממצוות "וירשתם אותה וישבתם בה". אם לא היה צבא- לא היתה מדינה. עצם השירות בצבא הוא חשוב, ואנו מתפללים שזו הפעם האחרונה בה קורה כזה דבר.