מובא בגמרא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, מה גדר הדין?

הקדמה "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה" מהו המקור לדין זה? האם האיסור מהתורה או מדברי חכמים והפסוק אסמכתא בלבד. מה מכיל האיסור האם על תורה בשכתב או גם לנביאים והכתובים, נביא את הדעות השונות ואת ההלכה למעשה. א. בשני מקומות מובא בגמרא הלכה זו במסכת גיטין (ס,ב) ובמסכת תמורה (יד,ב) "כתוב לך את הדברים האלה", וכתיב: "כי על פי הדברים האלה", הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה. ב. הפסוק המלא שמות לד, כז ַ"ויֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה כְּתָב־לְךָ֖ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֞י עַל־פִּ֣י׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת יִשְׂרָאֵֽל" ג. ועל פי זה פסק שולחן ערוך מט אף על גב דקיימא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, כל דבר שרגיל ושגור הכול, כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן, מותר. ד. תוספות מסכת תמורה שם יש דעה מקלה יותר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה – ואם תאמר איך אנו אומרים - מזמורים בעל פה ויש לומר האיסור הוא רק על התורה הסבר נוסף - דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן וכך פסקו הרא"ש הריף והרמב"ם והגר"א. ה. הב"ח כתב שם – המחמיר ביותר נזהרים המדקדקים שלא לומר על פה כלל אפילו לעצמם משום שלפעמים אינו שגור בפיהם. ו. האם מותר לומר תהלים בעל פה שו"ת חוות יאיר סימן קעה מותר לומר תהלים בציבור בכל יום כדי לעורר רחמים, כאשר הפרקים שגורים בפי האומרים. ה'חקרי לב' חלק עליו, אך נכדו של ה'חקרי לב' רבי חיים פלאג'י נטה להקל. ז. מהי דעת השולחן ערוך לגבי פרקי נ"ך נראה מהשולחן ערוך שמותר לומר פרקי נ"ך, מדייקים מדבריו בסעיף ג' לעיל, שהתיר דברים מהתורה כמו קריאת שמע, אבל לא כתב שמותר גם פסוקי דזימרה השגורים בעל פה, כיוון שנביאים וכתובים מותרים אף על פי שלא שגורים בפה ואינם נכללים באיסור. ח. כתב היחד"א בספרו ברכי יוסף האיסור מדרבנן והפסוק לעיל אסמכתא בלבד. לסיכום – אסור להזכיר פסוקי תורה שאינם שגורים, אבל נ"ך מותר גם שאינם שגורים. ויש מקלים ואומרים שהאיסור בפסוקים שמוציאים ידי חובה את הציבור.