ב"ה שלום וברכה, בעבר הייתי נוהגת לומר כל יום תודה לקב"ה על כמה חסדים שעשה איתי. מאז המלחמה אני לא מצליחה לומר תודה. לא שחלילה אין על מה להודות. יש ויש. אך אני מרגישה שאולי לא שייך להודות על הטוב הפרטי שלי כשכל כך הרבה אנשים נמצאים בצער וצרה. אשמח להכוונה בנושא והאם נוהגת נכון או לא.

שלום וברכה. אנחנו תמיד מודים לה'. גם בימים הכי קשים. בתשעה באב אנחנו אומרים ''הודו לה' קיראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו. ה' מנהיג את העולם כולו בטובו הגדול ובחסדו. לפעמים קל לראות את החסדים ולפעמים קשה. זה לא אומר שהם לא נמצאים. זה גם לא אומר שעם ההודיה על החסד אי אפשר להתפלל על הצרות. זה מה שיהודים עושים ועשו בכל שנות ההיסטוריה. פרקי תהילים מלאים בהודיה ושבח ובתחנונים. לכן יחד עם העובדה הכואבת כל כך שאנשים רבים נמצאים בצרה, שעליה אנחנו בוכים ומתחננים להשם שיוציא אותם מצרתם, כל אחד מודה על הטובה. חשוב לי להוסיף שיש לנו המון ניסים שיש לנו להודות עליהם. רגע רגע. וחוסר הודיה זוהי כפיות טובה כלפי הקב''ה. בתפילה שנראה עין בעין בשוב השם ציון. ושה' יושיע את כולנו במהרה. נעמי