בסימן קסח,יד אומר הרמא כי בלילה רכה שנעשית על אלפס ללא נוזל - ברכתה המוציא. ואילו בסימן קסח,טו אומר השוע כי בלילה רכה הנעשית על כירה ~ ברכתה מזונות. התיאורים הנל דומים בדיוק להכנת לחוח תימני: א. האם ניתן לומר כי ברכת הלחוח תהא המוציא או מזונות לפי אחת מהשיטות הנל? ב. לפי השוע המביא את דוגמת הטריתא שעליה מברכים מזונות גם בקביעת סעודה - האם כך יהא גם בלחוח: אפשר לאכול ממנו כמות רבה מבלי ברכת המזון? תודה

בס"ד בס"ד שלום וברכה, אכן האחרונים התלבטו על איזה מציאות דיבר השו"ע - מהי הטריטא וכיצד היא נאפית, ומדוע משתנה הברכה של טריתא למזונות. זה כמובן ישליך גם לענייננו על ברכת הלחוח. יש שרצו לחלק שהטריתא נשפכת על ברזל ללא שוליים, לעומת שפיכת הבצק על מחבת עם שוליים. יש שחילקו שהטריתא מתפשטת ונהיית דקה מאוד לעומת מחבת שנותן למאפה עובי כיון שהעיסה לא מתפשטת. ויש שחילקו שהטריתא נאפת בשניות מועטות לעומת מחבת ששם העיסה נאפית בזמן יותר ממושך של מספר דקות. אמנם המנהג לברך על הלחוח מזונות, כי יש פוסקים (הגאון הרב קאפח ז"ל ועוד מפוסקי תימן) שהסבירו שעיסת הלחוח אינה עיסה רכה, אלא עיסה נוזלית שמתבשלת בתוך הנוזל של עצמה (ושמעתי שה ע"פ המאירי ושכך פירש גם החזו"א). למעשה ראוי לאכול את הלחוח רק בתוך סעודת לחם. יש לציין שבהרבה מקומות בתימן הלחוח לא היה נעשה מחיטה אלא מ'דוח' (דוחן, דורה), וממילא ברכתו היתה שהכל לפני ובורא נפשות אחרי. בברכה, רואי מרגלית