אומרים שבשולחן ערוך כתוב שנוהגים לחלוץ תפלין בבא לציון השאלה למה הכוונה בשולחן ערוך , האם לפני ובא לציון , או אחרי לגמרי כל ובא לציון אחרי ה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ חיזקו ויאמץ לבבכם ..." או בתוך ובא לציון אחרי המילה הקדושה קדוש קדוש או אחרי ברוך ה ממקומו או אחרי ה ימלוך לעולם ועד או במיקום אחר

שלום וברכה, אכן מוזכר בשולחן ערוך (כה יג): "נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון". אין הכוונה לכל 'ובא לציון' שיש בו תוספת פסוקים, אלא רק ל"קדושת ובא לציון" המסתיים בפסוק "ימלוך", והתרגום שלו מסתיים במילה "עלמיא". כל זה נכון אם האדם מזדרז להוריד את התפילין כי הוא צריך לצאת או כי הוא חושש שלא ישמור על גוף נקי, אך יותר טוב להשאיר את התפילין עד סיום התפילה, או כמו שנהג האר"י ז"ל שחלץ אחר על כן נקווה לך (עי' שו"ע לז ב, ובסי' כה יג ברמ"א ובמשנה ברורה). הרחבה: ראיתי באשי ישראל (כו כד) שכתב שאין להסיר עד אחר קדיש תתקבל. אך צ"ע, כי לשון השולחן ערוך (כה יג) הוא "קדושת ובא לציון". משמע שאין צורך להמתין עד הקדיש. שוב שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א ואמר לי שהכוונה עד פסוק ימלוך. וכן משמע בעטרת צבי (סימן כה יב) שכתב: "עד אחר קדושת ובא לציון. לאפוקי שלא יסיר אותן בשעה שאומר יהי רצון מלפניך שנשמור חקך ומצותיך, משום דאנן סבירא שאין לברך על חליצתן אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקך כדלקמן סי' כ"ט, אינו צריך לעשות אפילו רמז לאות וברכה". וכן מבואר בקיצור שולחן ערוך (סימן י יט): "אין לחלוץ את התפילין, עד אחר קדושת ובא לציון, כשאומר יהי - רצון שנשמור חקיך". עכ"ל. (רק מה שכתב "כשאומר וכו", צ"ע שבבית יוסף כתב שאין טעם וריח למנהג זה). וברשימות שיעורים לרי"ד סולובייצ'יק (ברכות כא:) משמע מתוך הסברו שסבור שאין להסיר עד הקדיש תתקבל.