שלום הרב, אני ואמא שלי ה' יברך אותה, נקלעות להמון חילוקי דעות. לצערי בשעת כעס במהלך הריב שלנו אמרתי ״אני נודרת בראש של אבא שלי שאני לא מציעה לך יותר לצאת …״ ריב שטותי שהכעס בו השתלט. א. האם הנדר חל בלשון הזאת ? ב. האם ניתן להתיר את הנדר דרך טלפון? תודה על ההתייחסות הרב

שלום וברכה. א. אף שיש מחלוקת בין הפוסקים האם יש חלות ל"נדר" הנאמר ב"לשון שבועה", מכל מקום למעשה הכרעת הפוסקים כי יש לעשות התרת נדרים. ב. אשה שאין לה בעל שיכול לעשות עבורה התרת נדרים, ואין לה דרך לעשות התרת נדרים בפני שלושה, ניתן להקל לעשות התרת נדרים דרך הטלפון. מקורות: א. בגמ' בנדרים (דף ב:) מבואר החילוק בין נדר לשבועה, וז"ל: "דמיתסר חפצא עליה, לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא". כלומר עניין 'נדר' הוא שאוסר חפץ עליו ואילו לשון 'שבועה' שאוסר עצמו מהחפץ. ונחלקו רבותינו הראשונים, אם נודר שיעשה פעולה או שימנע מלעשות פעולה כגון שאומר "הרי עלי שלא אוכל" או "הריני נודר שלא אוכל", אם הנדר חל מהתורה או מדרבנן או שאין כלל משמעות לאמירה זו. לדעת ראשונים רבים (רשב"א שם ור"ן בשם ר"ח ור"י מגאש, תוס' שם ד"ה נדרים), אין נדר בלשון שבועה, וגם שבועה אין כאן כיון שלא אמר לשון שבועה. אולם יש ראשונים (הרשב"א בשו"ת המיוחסות סי' ר"ע, תשב"ץ ח"א סי' צ"ג, מאירי נדרים ב:, ולגבי דעת הרשב"א, צ"ל שאינו סותר לדבריו בנדרים, דאף שאין נדר מדא' מ"מ יש איסור מדרבנן) הסוברים שיש בכך איסור "בל יחל" מדרבנן. והנה להלכה נקט מרן השו"ע (יו"ד סי' ר"ו סע' ה') כשיטה הראשונה בסתם וכשיטה השניה ב"יש מי שאומר" אך הוסיף שכיון שכך נודרים כיום אז צריך לעשות התרת נדרים, וז"ל: "הנודר: שלא אוכל עמך, או: שאוכל עמך, אפילו יד לא הוי, דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר, אם לא שנדר לעשות מצוה. ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר בהאי לישנא, אין להקל וצריך התרה, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ויש מי שאומר דנדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר, מהני מדין ידות". ויש להעיר ממה שכתב בשו"ת יד הלוי (יו"ד סי' קכ"ז) כי מדברי מרן המחבר בסימן רי"ג משמע שדעתו להחמיר כשיטת "יש מי שאומר", וראה בחת"ס (יו"ד סי' ר"כ) שנשאר בצ"ע ממה שכתב השו"ע דעת המחמירים בלשון יחיד. וגם בשו"ת חקרי לב (יו"ד ח"ב סי' ל"ג) נטה לכך שיש לפסוק כדעת המחמירים, כיון שזוהי דעת רוב הפוסקים, הסוברים שיש נדר בלשון שבועה ואין להקל באיסור תורה. וגם אם מדובר בספק איסור תורה, יש להחמיר כיון שספק דאורייתא לחומרא. ולמעשה כבר ציינו לדברי המחבר (לעיל ומקורו ברא"ש נדרים פ"א ב'), שכיון שמצוי מאד בפי הציבור לומר נדר בלשון שבועה, לכן אין להקל בלא התרה לכל השיטות. וכ"כ אחרונים רבים (חכמ"א כלל צ"ב סי' ח', בא"ח ב' ראה י"א, וראה עוד בעניין זה בספר כל נדרי נ"ד ג'-ה'). ב. כתב הטור (יו"ד רכ"ח ט"ז) שלדעת הרמב"ם צריך הנודר לבא לפני החכם להתיר לו ואינו עושה שליח לשאול על נדרו, ודעת אביו הרא"ש, שיכול להתיר לו שלא בפניו כגון שישלח לחכם בכתב את נדרו והוא יודע שמתחרט ומתיר לו. וטעמו של הרמב"ם, ע"פ הגמ' (נדרים ח:) שדנה האם יועיל התרת נדרים לאשה ע"י בעלה. והבין הרמב"ם שכל הדיון הוא באשה, אך אדם אחר אינו עושה שליח. הריב"ש כתב (סי' י"א) דרבינו שמשון התיר שישלח אדם חרטתו בכתב לבי"ד והם יתירו לו וזהו אפילו למאן דס"ל דאינו יכול לעשות שליח דכתב יד עדיף, ולפי זה כתב ערוה"ש (שם נ"ג) לתמוה על דברי הטור שכתב שהרא"ש התיר בכתב ולא השמיענו רבותא טפי דאפילו ע"י שליח התיר". וכתב ליישב: "וצ"ל דהטור ס"ל להיפך דשליח עדיף מכתב וכן דעת הר"ן ז"ל ע"ש ויש ראיה לזה מגט שיכול הבעל לעשות שליח ובכתב יש אוסרים... ולפ"ז הטור רבותא קאמר דאפילו בכתב התיר וכ"ש ע"י שליח". ומרן השו"ע (שם ט"ז) הכריע כדעת הרמב"ם, וכן עולה מדברי הרמ"א, שהתיר רק ע"י תורגמן שגם הנודר הוא בב"ד. וכתב בערוה"ש (שם), שמה שלא הזכירו דגם ע"י כתב אסור, כיון שדעת המחבר והרמ"א כדעת הטור, שכתב גרע משליחות, וכיון שכתבו דע"י שליחות אין להתיר ק"ו בכתב. אולם הפת"ש (שם סק"ח) כתב להקל להתיר נדר ע"י שליח בשעת הדחק, כיון שפוסקים רבים מקלים בשליחת החרטה לבית דין בכתב. על פי האמור, כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד סי' רל"ט), שבשעת הצורך ניתן להקל להתיר נדר ע"י טלפון, וזה עדיף על שליח שאינו מועיל לדעת המחבר. ואם כן נראה שמי שאין באפשרותו להתיר את נדרו פנים בפנים, וכן אשה שאין אפשרות שבעלה יתיר עבורה, וכן אב לבתו, יש מקום להקל לעשות התרת בשיחת טלפון, ונראה שזה עדיף גם מכתב ידו, כיון שהמתירים שומעים בפועל את מי שצריכים להתיר לו את הנדר (וכל שכן אם גם רואים אותו בוידאו בשידור חי), ואולי גם הרמב"ם יודה בזה. ברכה והצלחה,