חבר שלי הוא אדם מאמין, הוא חובש כיפה, מתפלל ובאמת משתדל להקפיד על מצוות. מגיוסו לצבא הוא התחיל (לא בלב שלם ולא מרצון) להקפיד פחות, שהוא נמצא בצבא למשל הוא לא חובש כיפה. יש לציין שהוא בקבע כבר שלוש שנים. הכרנו דרך הצבא ולכן הוא לא נראה לי דתי מאד, כי הוא היה בתקופה לא חזקה מבחינה דתית, ולכן הרשתי לעצמי להמשך אליו ולהמשיך את הקשר. אני בחורה שומרת כשרות וחגים. אני מצליחה לקבל את הדת שלו ומחזקת אותו להניח תפילין ולהתפלל אך אני אינני מתחזקת, אני עושה את זה כי חשוב לי האושר שלו. לאחרונה הוא החליט שהוא צריך מישהי שתחזק אותו ומכיוון שאני אינני דתיה, נוצרה בעיה מבחינתו. חשוב לי לציין שני דברים: 1. אנחנו מאד אוהבים ואני באמת מרגישה בלב שלם שנועדנו להיות ביחד וזה פשוט משמיים, אני יודעת שהוא אוהב אותי ולא רוצה לעזוב אותי. 2. אנחנו ביחד שלושה חודשים כך לדעתי יש לפנינו עוד הרבה זמן ובזמן שיבוא אני אוכל להתחזק, אבל אני רוצה שזה יבוא מעצמי ולא בגלל שאני מפחדת שהוא יעזוב אותי.אבל הדבר יקח זמן כי לא גדלתי בבית דתי ואני לא מכירה את החיים האלה, לצערי. לכן אני לא יכולה פשוט לשנות את עצמי, זה תהליך ארוך שאני צריכה לעבור. אבל במשך התהליך אני צריכה אותו שיחזק אותי ויתמוך בי. מה לדעתך אני צריכה להגיד לו והאם לדעתך זה קשר שצריך להמשיך?

אי אפשר לבנות חיי משפחה טובים לאורך זמן כאשר יש פער של דעות בין בני הזוג. ולכן עליך לשמוע ממקור מוסמך מה המשמעות של חיים של אמונה ומצוות ולשקול אם את מוכנה ורוצה את הכיוון הזה. אם את תתרשמי שהכיוון הזה מדבר אליך יש טעם להמשיך את הקשר. אני מציע שתבקשי מהחבר שלך שיפגיש אותך עם אישיות רבנית שתציג לפניך את העולם הדתי ותוכלי לבחון את רצונך.