האם אבל חייב או צריך להיות שליח ציבור בשנת אבל, ומה החילוק בין הספרדים לאשכנזים בעניין זה? תודה.

לשואל הנכבד. מעיקר הדין אין חובה על האבל להיות שליח ציבור ולכן כל מי שיש לו קושי בדבר כגון שאין לו כח לעבור לפני התיבה או שקשה לו לכוון בתפילתו כשהוא ש"ץ או שהוא מתבייש מאד, אינו מחוייב בכך. אולם אם הוא מסוגל יש בכך מעלה והוא גורם לנחת רוח לנפטר, ואף תפילתו מתקבלת, כמו שכתב המהרש"ל (הובא בב"ח יו"ד סי' שפ"ד): "דמצוה קעביד דמלך מלכי המלכים חפץ בכלים שבורים דכתיב (תהלים נ"א י"ט) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה". אך אם הוא אינו מסוגל ואינו עומד בדרישות ש"ץ (ראה שו"ע או"ח סי' נ"ג), יקבל שכר על הפרישה, וידועים דברי מרן היבי"א זצ"ל שאמר במתק לשונו: "מי שאביו נפטר, עשה אותו יתום, אך לא עשה אותו חזן". למעשה בני ספרד, לא נהגו לעבור לפני התיבה בשנת האבל (שו"ע יו"ד סי' שפ"ד סע' ג'). וביתר פירוט, האבל אינו עובר לפני התיבה בזמן השבעה כש"ץ. ולאחר השבעה אם מזדמן לו להיות ש"ץ תבוא עליו ברכה, אך אין הקפדה מיוחדת בעניין, כמו כן הוא יכול להיות ש"ץ בכל זמן ובכל תפילה כולל שבתות וחגים וראשי חדשים (צרור החיים עמ' 95-96). העיקר שהאבל אומר קדיש. ואילו בני אשכנז (וחלק מבני ספרד) נהגו והקפידו לשמש כש"ץ בכל שנת האבל (י"א חודש) למעט ימי שמחה כגון ראשי חדשים וחגים, אלא אם כן, אין ש"ץ אחר או שהוא הש"ץ הקבוע (שם). וסדר הקדימה לעבור לפני התיבה: אבל בתוך שבעה קודם לכולם, אבל בתוך שלושים קודם לאבל בתוך השנה, בעל יארצייט קודם לאבל בתוך השנה (גשר החיים ל' י'). מתפלל קבוע בשנת אבל קודם לאורח הנמצא אפילו בתוך השלושים (צרור החיים עמ' 96). העיקר להיזהר שלא להגיע לריב ומחלוקת, בפרט אם המטרה היא להתפלל לפני העמוד או לומר קדיש, כי מטרת התפילה והקדיש הם להתחבר לבורא עולם ולשבח ולרומם את שמו הגדול ולקדש שם שמיים, ועל ידי מחלוקת, גורמים את ההיפך חס וחלילה. לכן במקום שעלול להיווצר ריב, עדיף לוותר לצד השני ובכך ודאי שעושים נחת רוח בשמיים לנפטר. והנחת רוח הגדולה ביותר היא על ידי לימוד התורה וקיום המצוות של ילדי הנפטר (ראה בס' יוסף אומץ למהר"י יוזפא עמ' של"א הובא בילקו"י סי' ל' י"א, שעניין הקדיש והברכו ניתקנו לעמי ארצות אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל תפלה, ועל ידי כן מכניסים את המת לגן עדן). בשורות טובות,