אם הבטחתי (הבטחה, לא שבועה ולא נדר) להשם שאעשה משהו באופן רציף עד שאסיים ובאמת כך עשיתי חוץ מחלק מסויים שבטעות שכחתי אז נעצרתי וכשנזכרתי המשכתי.. השאלה היא האם הבטחה להשם זה כמו נדר? והאם הבטחה שכזאת נחשבת לנדר? זה נאמר בדיבור ולא במחשבה או ללא קול (זה נשמע אולי מטופש אבל הבטחתי שאסיים לאכול איזה ארוחה באופן רציף (הכוונה לא לעשות הפסקות) עד שאסיים לאכול

שלום וברכה, אין זה נחשב נדר. אך נראה שמדת חסידות והנהגה נכונה לעמוד בדיבור שלך. מקורות והרחבה: הבטחה אין דינה כנדר. רק אמירה (גם בלי לשון הבטחה) לקיים דבר מצוה נחשב נדר. אך מכיוון שעושים התרת נדרים בערב ראש השנה (ונשים שלא נוהגות לעשות התרת נדרים אומרות בכניסת יום כיפור כל נדרי) כלול בכך התרת נדרים וגם ביטול נדרים להבא (מודעה), וסומכים על כך שלא צריך להתיר נדרים שנאמרו ללא לשון נדר, אלא רק אמירה לקיים מצוה. אך לכתחילה נכון לומר בלי נדר לפני קבלות של מעשים טובים [דעת תורה (יו""ד, ריא, ב) הליכות שלמה (ראש השנה, א, ט) דרך אמונה מתנות עניים (פ"ז ציון הלכה ס"ק נז)]. אמנם נכון שאדם יקיים את דברו (ראה הרבה מקורות על החשיבות של דיבור אמת בארחות יושר ערך 'אמת'). העיר לי תלמיד חכם חשוב: "אם זה לא דבר מצוה (לא ברור לי בדיוק מה הנדר) אין כאן חשש נדר. אם זה דבר מצוה, אני מסתפק מאוד אם שייך שתועיל בזה ההתרת נדרים (וכל שכן אמירת כל נדרי שרבים לא יודעים בכלל שהכוונה להתיר נדרים) שהרי הוא אמר בלשון הבטחה שלדעתו היא נדר, והרי פשוט שהוא לא שכח מאמירת המודעה בער"ה, אלא שבקבלה סתם המודעה מפרשת שאין כוונתו לנדר, אבל אם אמר במפורש לשון נדר (כמו הבטחה שהיא נדר לדעתו) דעתו לידור למרות המודעה ואין כאן אפשרות לפרש אחרת". עכ"ל. בעקבות דבריו שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א ואמר לי שגם אם אמר לשון הבטחה ניתן לסמוך על התרת נדרים, והוסיף שבכל מקרה רק בדיעבד סומכים על התרת נדרים.