חז"ל אומרים בבבא מציעא שבת קול יצאה מן השמים ופסקה הלכה כרבי אליעזר, אבל החכמים דחו אותה באמירה לא בשמים היא. כלומר – גם כשהקב"ה מתערב ישירות, דעתו נדחית מול החלטת בני אדם. אם כך: מה נשאר מהרעיון שהתורה היא דבר ה"? הרי בפועל ההכרעה ההלכתית לא רק שאינה אלוהית – אלא אפילו יכולה לעמוד נגד רצון האל עצמו! אז מה בעצם הופך את ההלכה למחייבת רצון ה או סמכות חכמים?

שלום התורה ניתנה לנו משמים על ידי משה רבינו. התורה הכוללת גם את הדרשות וי"ג מידות שבהן נדרשת התורה, וכן הלכה למשה לסיני כולם נתנו לנו מפי הגבורה. הקב"ה קבע בתורה "לא בשמים היא" - כאשר יש מחלוקת בדיני התורה חז"ל הם המכריעים ולא כוחות או קולות עליונים. הקב"ה "חותם" על פסק ההלכה את חז"ל ורוצה שכך תהיה ההלכה. ברגע שאדם מקיים את מצוות התורה שנלמדו מפסוקי התורה או נתקנו על ידי חז"ל הוא עושה את רצון ה'. יום טוב