1. מה עדיף לומר סליחות במוצאי מנוחה לפני חצות בשליש הלילה, או לפני הנץ ואחרי עלות השחר? 2. מה שסוף הלילה הוא עת רצון לתפילה וסליחות הוא עד עלות השחר או עד הנץ? אשמח למקורות. 3. האם כל המנהג להקפיד לומר סליחות ראשונות בלילה ובימים שאחרי אומרים גם בבוקר, הוא רק בגלל נוסח הפיוט "בעוד ליל" (כך משמע במטה אפרים)? האם זו סיבה לשבש את היום שלמחרת למי שרגיל לישון מוקדם ובפרט לילדים ונערים?

לשואל, שלום וברכה! ראשית, אם השאלה אימתי לקבוע את זמן התפילה לציבור, ההכרעה מסורה לרב ביהכ"נ, בפרט בדברים כגון זה שיש שיקולים לכאן ולכאן. אני עונה בהנחה שהשאלה היא פרטית, לאיזה מניין ללכת מבין האפשרויות הקיימות. 1. נלע"ד שעדיף אחרי עה"ש ולפני הנץ, אלא אם כן העדפה זו פוגעת באופן משמעותי ביכולתך להתכוון בסליחות או בסדר יומך. אמירת סליחות לפני חצות שנויה במחלוקת כידוע. לדעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יחווה דעת א,מו) ע"פ המקובלים אסור באיסור חמור להקדים סליחות וי"ג מידות לפני חצות, ואפילו מי שעומד במחיצתם אסור לו לענות עמהם. ואילו לדעת האג"מ (או"ח ח"ב סי' קה) עניין זה שהוא ע"פ קבלה אינו מעכב, ועדיף לומר לפני חצות מאשר שלא יאמרו כלל, ולכתחילה יעשו בתחילת השליש האמצעי של הלילה. וכך דעת הרב בעל התניא לגבי תיקון חצות ( (פסקי הסידור, סדר תיקון חצות), שהשליש האמצעי נחשב "חצות", וראה בפסקי תשובות סי' תקפא, מקורות נוספים שנהגו כך בסליחות. נלע"ד שבימינו יש קושי מיוחד בגלל השינוי במציאות: פעם אנשים הלכו לישון מוקדם, ויכלו לקום באשמורת האחרונה ללא קושי. היום הולכים לישון בסביבות 11-12, ואם צריך לומר סליחות בחצות או בעלות השחר זה קשה מאוד, וגם אם כולם יעמדו בזה זה משבש את סדר היום. לפי מה שאני מכיר, שבועיים של אמירת סליחות בחצות ממש או לפני עלות השחר הם שבועיים של עייפות מתמדת, על כל המשתמע מכך על יעילות הלימוד והעבודה, עצבנות, וכו'. לפיכך בקהילתנו, בעצת דודי הרב יעקב אריאל שליט"א, נוהגים לומר את הסליחות בתחילת השליש השני של הלילה, והניסיון מראה שזה הגביר את ההשתתפות בסליחות. לשאלתך הממוקדת, האם עדיף בשליש האמצעי או אחרי עלות השחר, מהאגרות משה משמע שהתיר להקדים לפני חצות ממש רק אם הברירה האחרת היא שלא יאמרו סליחות כלל. מכל מקום, כדאי לשקול גם את מידת היכולת להתכוון בסליחות. דומני שמבחינת האווירה בסליחות יש יותר עירנות ופניות להתכוון באמירתן בלילה מאשר בבוקר, כשאנשים שקמו מוקדם מהרגיל נמצאים בשלבים שונים של הסרת השינה מעפעפיהם... 2. בכמה ספרים הוזכר שסוף הלילה לעניין זה הוא עלות השחר, כגון ברמ"א סי' תרב ס"א, וראה בהרחבה ב'דבר למועד' לרב גנוט עמ' קסא-קסב. וכך מסתבר לפי הפסוק "קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני ה'" (איכה ב,יט), שהוזכר בגר"א (סי' תקפא) בהקשר של הסליחות, והרי עלות השחר הוא סוף הלילה מדאורייתא ותחילת היום, כמ"ש במשנה במגילה ב,ד. אמנם לפי המקור שמצוין בפוסקים לעניין עת הרצון מהגמ' בע"ז ג ע"ב המפרטת את מעשי ה' יתברך ביום ובלילה, בחלוקה לשתים עשרה שעות, אפשר להבין שלדעת הגר"א (סי' תנט) שהשעות הזמניות מחושבות מהזריחה עד השקיעה גם "סוף הלילה" לעניין זה הוא עד הזריחה. הגר"א (סי' א וסי' תקפא) מציין גם לעניין עת הרצון את הגמ' בברכות ג,ב על המשמרות, ודעתו (סי' תנט) שהמשמרות מסתיימות בהנץ החמה. ואכן ראיתי מובא בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל ('חלקו של יעקב - ברכות' עמ' יט), וכן ב'שונה הלכות' עם הערות 'תורת המועדים' (סי' תקפא, עמ' רלג) שמי שאומר סליחות אחרי עלות השחר עדיף שיאמרן לפני הנץ מאשר לאחר הנץ, לאור דעת הגר"א. מאידך, בסי' תרב הנ"ל הגר"א לא מעיר דבר על הרמ"א שכתב להתוודות לפני עלות השחר. לכן נלע"ד סביר יותר שגם הגר"א סובר שהעיקר הוא "קומי רוני בלילה", כנ"ל, ואחרי עלות השחר אינו לילה, ולכן עת הרצון מסתיימת בעה"ש, אע"פ שתחילתה בראש האשמורה מחושבת לפי רבע הזמן שבין השקיעה להנץ החמה. 3. כאמור, יש העדפה לסליחות בלילה לא רק בגלל הניסוח, אלא שזוהי עת רצון. אני משער שאלה שמקפידים על כך דווקא במוצ"ש רוצים לפחות בפעם הראשונה להדר יותר בתפילה בעת רצון. ומצאתי גם בשם משמואל (פרשת כי תבוא שנת תר"ע) שכתב: "ובזה יובן מנהג החסידים שמקדימין הסליחות במוצש"ק תיכף אחר חצות לילה, כי כל מה שיכולין לקרב לשבת טוב יותר, מחמת שאז היא עת רחמים ורצון ושעת תשובה". לגבי שיבוש היום שלמחרת, זהו דבר המסור ללב של כל אחד ואחד, כמה זה משמעותי לעומת היתרון בסליחות בלילה.