אם שכחתי להגיד יעלה ויבוא בערבית במוצאי חג סוכות ואמרתי בתפילה אתה חוננתנו ונזכרתי שלא אמרתי יעלה ויבוא רק אחרי שעשיתי הבדלה ואכלתי, האם כשאני מתפלל ערבית שוב אני צריך לומר אתה חוננתנו או שלא?

שלום וברכה, דנו בכך הפוסקים, ולמעשה יש לומר אתה חוננתנו בתפילה השנייה. מועדים לשמחה! מקורות והרחבה: בשמירת שבת כהלכתה (פרק נח הע' כח) כתב שמסתבר שצריך לחזור ולומר אתה חוננתנו כי התפילה הראשונה לא יצא בה ידי חובתו וכאילו לא התפלל, וממילא אמירת אתה חוננתנו לא הועילה לו. ושוב הביא שהגרש"ז אוירבך אמר שיתכן שלא חייב להזכיר אתה חוננתנו כשחוזר על תפילתו, כיון שמיד כשאומר אתה חוננתנו כבר הותר במלאכה, וכבר הועיל כל מה שאמירה זו יכולה להועיל, שהרי לא מסתבר כלל שלאחר ששכח טל ומטר יחזור לאיסורו, ולכן אף על גב שאם הבדיל על הכוס לפני מעריב והותר לגמרי בכל המלאכות מכל מקום חייב לומר אתה חוננתנו, שכאן הדבר שונה שהרי אמר את זה בנוסח של ברכה ומה שיכולה להועיל כבר הועיל. עכ"ד הגרש"ז. עוד יש להעיר על מה שכתב הגר"י נוברט שאם צריך לחזור הרי זה כאילו לא התפלל כלל, אין זה פשוט כלל. עיין בקונטרס הזכרונות (ח כז) שכתב הגרח"ק בשם החזון איש: "הטועה בתפילה (כגון ששכח יעלה ויבא) וחוזר, נחשב גם התפלה הראשונה למנין מאה ברכות". והעיר הגרח"ק: "עי' או"ח סי' קפ"ח ס"ט, ומ"ב סי' ק"ח סק"ט וסקל"ב)". עכ"ד הגרח"ק. ועי' בהערות 'הן זכרונן' שביארו באריכות את הערת הגרח"ק. ועי' גם במנחת אשר שמות (כב א) שביאר בהרחבה שמוסכם על הראשונים וכן מבואר בפוסקים להלכה שהתפילה הראשונה לא יצאה לבטלה, אלא שאין בכח תפילה זו לפוטרו ולהוציאו ידי חובה אף שתפלתו תפלה. ובחידושי הגר"ח מבריסק (ברכות כו:) כתב לחלק בעניין זה בין יעלה ויבוא שהוא רק חיוב הזכרה וממילא אם שכח - תפילתו נחשבת תפילה, לבין טעה בטל ומטר שהוא מסדר התפילה ואם טעה הרי ששינה ממטבע שטבעו חכמים וכאילו לא התפלל כלל. עכ"ד. (ובהערת 'הן זכרונן' שם, הביאו שהגר"ח קניבסקי בקונטרס הזכרונות לא חילק בין ההזכרות, אך במקום אחד הסתפק בסברת הגר"ח, וז"ל: "לא שמענו רק על יעלה ויבוא, ויש לומר דטל ומטר חמירא"). בנידון שאלתנו מדובר ששכח יעלה ויבוא, כך שגם לגר"ח תפילתו הראשונה נחשבת תפילה. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א ואמר לי שיש לומר אתה חוננתנו בתפילה השנייה. עכ"ד. ואף שיש צדדים שלא לומר כנ"ל, מסתבר שנכון להחמיר ולומר כי אין מה להפסיד, שזה לא הפסק בתפילה, שהרי זה בקשה על דעת בברכת הדעת.