האם ניתן לדחות את פדיון הבן כדי שהאב ישתתף באירוע? כיצד פודים את הבן כאשר האב לא נוכח עקב שירות המילואים?

שלום רב, א. אין להשהות מצווה חשובה זו ויש להזדרז ולקיימה מיד לאחר שלושים יום. (רבים מבני ספרד נוהגים לעשות. את הפדיון כבר מהלילה, ובני אשכנז נהגו לעשות ביום). ולכן צריך לעשות כל השתדלות כדי לעשות את הפדיון כראוי בעיתו ובזמנו. ב. אב הנמצא במילואים (כשעת חירום) ואין לו אפשרות להגיע לביתו, יכול לפדות את בנו בברכה על ידי נתינת הכסף לכהן המצוי בקרבתו, וטוב שיראה את בנו ב"זום" בשעת הפדיון. במידה והדבר אינו מתאפשר או שאין כהן בקרבת האב, דעת רוב הפוסקים היא שהאב יכול למנות שליח שיפדה את הבן עבורו, וגם אשתו או הכהן עצמו יכולים לשמש כשליחים לכך. מקורות: א. כתוב בחומש במדבר (י"ח ל"ז) ביחס לפדיון בכור: "ופדוייו מבן חודש תפדה", ובגמ' (בכורות מט.) למדו חז"ל שמדובר בבן שכבר עברו עליו שלושים יום, והפדיון צריך להיעשות לאחר השלושים. וכן פסק מרן השו"ע (יו"ד ש"ה י"א): "אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלושים יום, ואחר שלושים יפדנו מיד, שלא ישהה המצווה". ומבואר בראשונים (שם) שאין להשהות את המצוה כפי שנאמר "ושמרתם את המִצְוֹת" ודרשו חז"ל אם באה מצווה לידך, אל תחמיצנה. וכן נפסק להלכה, שיש להזדרז במצווה, זו, וז"ל המחבר (יו"ד סי' ש"ה סע' י"א): "אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום; ואחר שלשים יום יפדנו מיד, שלא ישהה המצוה". אלא אם כן יום הפדיון חל להיות בשבת, כמבואר בשו"ע (שם) שממתינים ליום ראשון, כיון שעשיית הפדיון דומה למקח וממכר ומעטם זה גם ביום טוב אין לפדות אותו ודוחים מיד לאחר החג (ש"ך שם ס"ק י"ב). ולגבי חול המועד ראה ברמ"א (שם), ולמעשה נהגו לעשות בחוה"מ. ב. הנה דעת הריב"ש (סי' קל"א) וכן פסק רבנו הרמ"א (סי' ש"ה סע' י'): "ואין האב יכול לפדות על ידי שליח. וגם אין ב"ד פודין אותו בלא האב". ומאידך בספר צדה לדרך (פרשת בא ד"ה וכל בכור בני אפדה) הביא את דברי הרמ"א והאריך לחלוק בראיות ומקורות שהאב יכול לעשות לו שליח לפדות את בנו, ואף אם מת יכולים אחרים לפדותו וזכין לאדם שלו בפניו, עיי"ש. והט"ז (שם סקי"א) חלק על דברי הצדה לדרך, וכתב שאם אביו לא יכול לפדותו אין אחרים יכולים לפדותו עד שיגדיל ויפדה את עצמו. והש"ך (שם סקי"א) הביא את דברי הצדה לדרך והסכים עמו להלכה, והקשה על דברי הרמ"א שהרי קי"ל בכל התורה "שלוחו של אדם כמותו", וז"ל: "זה תמוה דהא קי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו וכן מבואר בדברי הר"ן פ' כל שעה דיכול לפדות ע"י שליח וגם בספר מע"מ סוף דף רס"ו תמה ע"ז שהאריך וכתב דיכול לפדות ע"י שליח וכן בספר צדה לדרך שחבר מהר"ר יששכר בער על פירש"י בחומש האריך שם בתשובה אחת שהסכימו עמו כמה גדולי הדור דיכול לפדות על ידי שליח וכתב דאף הריב"ש לא קאמר אלא דלא מצינו שום חיוב מה"ת על אדם אחר שיעשה עצמו שליח במקום האב לפדותו אם אין האב רוצה לפדותו או אם מת האב ואפי' ב"ד אינם מחויבים מה"ת לעשות עצמם שלוחים במקום האב לפדותו אבל ודאי שהאב יכול לפדות ע"י שליח וכן הב"ד יכולים לפדותו בלא האב אם עבר האב ולא פדאו או אם מת האב קודם שנפדה וכל שכן שאבי אביו יכול לפדותו בכה"ג עכ"ד וע"ש שהאריך וכ"פ מהרש"ל בשם מהר"מ מ"ץ והובא בדרישה סעיף י"ד דיכול לפדותו ע"י שליח, ובספר מע"מ כתב שם דאין הב"ד יכולים לפדותו כשמת האב כשהוא קטן דכל עוד שהוא קטן אינו בר חיובא כו' ואין דבריו מוכרחים וע"ל ס"ק כ'". וראה בקצוה"ח (סי' רמ"ג סק"ז) שהביא מחלוקת הט"ז והש"ך ודחה כל ראיות הש"ך באריכות גדולה. וכן כתב בבית מאיר (סי' י"ח עמ' צ"ח) שהעיקר כדעת הט"ז, עיי"ש. וכן כתבו להחמיר פוסקים רבים שאין לעשות היפך דעת הרמ"א (שו"ת מעשה אברהם יו"ד סי' נ"ב, פרי האדמה ח"א דף קלט:, שו"ת בני בנימין ח"א סי' ה', יפה ללב ח"ג יו"ד סי' ש"ה, שו"ת תועפות ראם סי' ל"ח), ובשו"ת בני בנימין (שם), דן בסוגיה זו, וחתם את דבריו, וז"ל: "שכן הסכימו כל הרבנים הגאונים תקיפי דארעא דישראל, מי יערב אל לבו לעשות מעשה ח"ו היפך דבריהם ודעתם ז"ל". וכן העלה בספר מנחת כהן (מערכת פ' כלל ב') כחכמי ירושלים, שכשיגדל הקטן יפדה את עצמו ובינתיים יש להניח עליו טס כסף להודיע שאינו פדוי. מאידך דעת הר"ן והמהרש"ל (הובא בש"ך שם), והש"ך כאמור, ומרן חתם סופר (סי' רצ"ו), וכן דעת מרן היבי"א (ח"ו דף שנ"ח), ועוד אחרונים רבים, שמועילה שליחות בפדיון הבן כמו שמצינו בכל התורה כולה (ראה ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמ' רל"ה). והנהבמציאות שהאב לא נמצא ליד בנו (בזמן שצריך לפדותו), אף על פי כן יכול לפדותו בברכה ובזה יצאנו מכל ספק. לכן ילך לכהן שנמצא בקרבתו ויפדנו. אולם אם האב לא יכול לפדות את בנו, או שאין לו אפשרות להיפגש עם כהן, במקום כזה ניתן לסמוך על הפוסקים שיכול למנות שליח, וגם אשתו יכולה להיות השליחה לזה כמבואר בש"ך ובאחרונים לעיל. כמו כן מבואר בחתם סופר (סי' רצ"ו) כי כהן יכול להיות שליח לפדות את בן הישראל. ובשו"ת יבי"א (שם) כתב, שאם אבי הבן נמצא בחו"ל, ואינו יכול לחזור כדי לפדות את הבן ביום השלושים, יפדה את בנו אצל כהן במקום שהוא נמצא, ואף יכול לברך ברכת על פדיון הבן, בשם ומלכות, ולא חיישינן שמא הבן היה נפל. וטוב הדבר שקודם שפודה את הבן יתקשר לביתו ויברר שהילד קיים, ואז לכל הדעות יוכל לברך. וראה בילקוט יוסף (שם עמ' רל"ז), שכתב שאם האבא נמצא בבית סוהר ואין אפשרות להביא כהן לשם, ימנה האב את ביה"ד שיהיו שליחיו ויפדו את בנו הבכור. ונחלקו הפוסקים אם יכול לעשות את אשתו לשליח שתפדה את בנם, או שמאחר ואין האשה מצווה לפדות את בנה אינה נעשית שליח. ולמעשה, גם אשתו נעשית שליח. וכן כהן יכול להיות שליח לפדות את בן חבירו הישראל. לכן בנידון השאלה, אב שלא נמצא ליד בנו ביום הפדיון כגון שנמצא במילואים ואינו יכול להגיע לביתו, יכול לפדות את בנו בברכה עם כהן שנמצא בקרבתו, ואם אפשר שיראה אותו בזום בשעת הפדיון, מה טוב. אם אין לו כהן בקרבתו, יכול למנות שליח לפדות את בנו כן דעת רוב הפוסקים, וגם אשתו יכולה להיות השליחה לזה וכן הכהן יכול להיות שליח לפדות את בן הישראל הנ"ל. ברכת ה' עליכם,