: שלום וברכה כבוד הרב, ברצוננו לשאול לגבי הנהגת אשתי בקבלת שבת בהדלקת נרות: התנאה קבועה: אשתי טוענת שמכיוון שניתן להתנות על קבלת שבת לצורך גדול, היא נוהגת באופן קבוע שלא לקבל שבת בהדלקה כדי להשאיר לעצמה זמן למלאכות עד השקיעה. האם מותר לנהוג כך לכתחילה ובאופן קבוע? ירידה במעלית: האם ירידה במעלית עם עגלה ותינוק מיד לאחר ההדלקה (עם תנאי), כדי להגיע למנחה בבית הכנסת הליכה משפחתית משותפת, נחשבת צורך המצדיק התנאה כזו? נסיעה ברכב: ברוב השבתות אנו ישנים בביתנו אך סועדים אצל ההורים במרחק של כ-5 דקות נסיעה. האם מותר להדליק נרות בביתנו כ-15 עד 30 דקות לפני זמן כניסת השבת המופיע בלוחות, להתנות על קבלת השבת, ואז לנסוע ברכב להורים לפני השקיעה באופן תדיר כך שיוצא שדי קבוע אנו מדליקים נרות ואז נוסעים ברכב? בברכה ותודה.

בשולחן ערוך רסג,י מובאות כמה דעות בנושא ופסק הרמ"א - שתנאי מועיל. וכתב המשנ"ב - אין להתנות כי אם לצורך. ולכן תנאי מועיל שיש צורך, כמו להגיע להורים ברכב, או לרדת במעלית אפשר להקל בכל צורך. אבל רק שיש צורך. (ראוי לציין שיש דעות שגם אישה לא מקבלת שבת בהדלקה - ורק לכתחילה לעשות תנאי פעם בשנה - ילקו"י שם סעיף נ) מותר להדליק נרות מזמן פלג מנחה ולכן חצי שעה לפני הזמן בלוח ניתן להדליק, צריך להנות מהנרות בערב ואם אינכם חוזרים לאחר התפילה הביתה צריך להדליק נרות שיספיקו עד לחזרתכם לביתכם או לכוון על אור החשמל שהוא חלק ממצוות הדלקת נרות שבת.