הרמב״ם בהקדמה למשנה (חלק ח) נותן הגדרה להלכה למשה מסיני שאין להלכה למשה מסיני שום מקור/רמז בתורה ולא ניתן ללמוד אותה בדרך סברא אפילו ע״י י״ג מידות דרבי ישמעאל אלא רק ״אסמכתא״ (אסמכתא - בלשון של היום) וסימן לפסוק ע״מ לזכור. תמוה לי. וצריך להבין מה זה הלכה למשה מסיני ומה טעמה ע״פ רמב״ם: א. מה המקור/אסמכתא לעצם העובדה הזו בתורה? ב. מה מהות שלה? מה זה בא ללמד אותנו? למה בכלל היא קיימת?

שלום וברכה, א. מוכרח מהתורה עצמה שיש הלכות שנאמרו למשה מסיני כפי שכתב רש"י (דברים יב כא): "וזבחת וגו' כאשר צויתך - למדנו שיש צווי בזביחה היאך ישחוט, והן הלכות שחיטה שנאמרו למשה בסיני". וראה מה שכתב בזה הכוזרי (מאמר ג אות מו – מז). עוד מקור בתורה שיש הלכות למשה מסיני שנאמר בעל פה שצריך לקיים, כתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה: "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה". וכן כתב הרמב"ם (ממרים א ב) לעניין זקן ממרא: "שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו', אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ... מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה, הרי הוא אומר... מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש". ב. הלכות שנאמרו למשה מסיני נחשבות דין דאורייתא. אמנם יש כמה הבדלים בין דינים שנאמרו הלכה למשה מסיני לדינים שמפורשים בתורה, ואכמ"ל, (עי' אנצקלופדיה תלמודית ערך 'הלכה למשה מסיני'). אינני יודע מדוע דווקא הלכות מסוימות נאמרו למשה מסיני בלי מקור או רמז בפסוק. יתכן שדווקא מפני שהם כל כך גבוהים ונעלים אין להם ביטוי בלשון הפסוק, ובאותיות הממשיות. ויתכן (באופן הפוך) שמפני שהם פחות חמורים אין להם ביטוי בפסוק. וצריך עוד עיון בזה.