שלום הרב יש מחלוקת בין הבית יוסף לדרכי משה בסימן סו בהבנת הרא"ש והרשב"א, האם מותר להפסיק בטלית ותפילין בין גאולה לתפילה. הבית יוסף מבין בשיטתם שכל מה שהם אמרו שמניחים תפילין ללא ברכה ולא מתעטפים בטלית זה דווקא לאחר גאל ישראל, אבל לפני כן יתעטף בטלית. והקשה עליו הדרכי משה מדוע דחק לומר שהם מדברים בלא ברכה, שכן הם סתמו דבריהם, וכן שהם דווקא לאחר גאל ישראל, משום שלפני ודאי שמותר להתעטף כמו שמותר לעשות מעשיו. האם כוונת הרמ"א בהבנתו את הרא"ש והרשב"א שהם מדברים דווקא לפני גאל ישראל או גם לפני גאל ישראל וגם אחרי? לי נראה שכוונתו לפני גאל ישראל בדווקא, שכן הוא מסכים עם הבית יוסף שאחרי גאל ישראל לא יברך על התפילין, למרות שהוא מבין שהרא"ש מדבר שכן יברך. ומכאן מוסק שדעת הרא"ש שמברכים היא דווקא לפני גאל ישראל ולאחר לא יברך. ואיך יתרץ הרמ"א את דברי הבית יוסף שלפני ודאי שמותר להתעטף?

תשובה. שלום וברכה לשואל היקר. עיין בדרכי משה שכתב שם (סי' סו אות ה): אף הרא"ש והר"י והרשב"א כתבו סתמא ולמה נדחוק לומר דמיירי בלא ברכה ודוקא אחר גאל ישראל כמו שדחק ב"י ולכן אין נראה לי דבריו בזה אלא יניח תפילין ויברך עליהם אבל הטלית יניח בלא ברכה ודוקא קודם שיגיע לגאל ישראל אבל לאחר שגמר גאל ישראל אין לו להפסיק בברכת התפילין שהרי כתבו התוספות והמרדכי ריש היה קורא דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה וכן כתב בתרומת הדשן סימן י"ב וכן כתב מהרי"ק שורש מ"ב בשם ר"ת נראה מלשונו שאף שחלק על הבנת הב"י בדברי הרא"ש והרשב"א, שדבריהם אמורים על הנחת התפילין עם ברכה, מכל מקום דבריו אמורים רק לפני גאל ישראל. אך לאחר גאל ישראל לא יברך. ואף שייתכן לומר שדעת הרשב"א והרא"ש שיברך גם לאחר גאל ישראל, מכל מקום הדרכי משה נוטה לומר שלא כך מחמת סברת הראשונים שאין לענות שום דבר שבקדושה בין גאל ישראל לשמונה עשרה. (ומדוע לנו לעשות מחלוקות בין הראשונים). מכל מקום למעשה הרמ"א פוסק שיברך רק לפני גאל ישראל (סי' סו סעיף ח): וי"א שקודם גאל ישראל יברך על התפילין, והכי נהוג ולגבי שאלתך השניה. דעת הרמ"א שאכן לפני גאל ישראל אין חידוש בכך שמותר להתעטף, ודעתו בעניין זה כדעת הב"י שיכול להתעטף ללא ברכה בין גאל ישראל לשמונה עשרה, (מכיוון שרק בתפילין הותר לברך לפני גאל ישראל ולא בטלית), וזה החידוש בדין זה. בברכה הרב איתן מינקוב