שלום וברכה הרב! בימים הנוראים, ובפרט בראש השנה, אני מרגיש שפחות שייך לי לבזבז את הזמן בשיחות על הא ועל דא, ובוודאי שלא בקלות ראש. מצד שני, חלק מהסעודות אני אוכל עם המשפחה המורחבת, ולא כולם נמצאים באותו מקום בעניין הזה. זה גרם לי לחשוב על כמה שאלות: 1. באופן תיאורטי, אם אשתי מסכימה לכך, האם יש עניין בראש השנה לקצר את הסעודות? ומה אמור להיות התוכן של הסעודות? האם גם שיחות רגילות הן חלק טבעי מהסעודה, או שראוי להשתדל לצמצם אותן? 2. לפעמים מישהו מתחיל לדבר איתי על דברים רגילים, ואני כמובן עונה בצורה רגילה כדי לא לפגוע בו למרות שאני לא במקום הזה בראש השנה. אבל מה נכון לעשות כשהשיחה מתחילה לגלוש מצידו לקלות ראש? איפה עובר הגבול בין יחס מכבד ונעים למשפחה לבין התחושה שבכל זאת מדובר ביום הדין? אשמח גם אם הרב יוכל להוסיף קצת הנהגות מגדולי ישראל בעניין הזה. הרי ברור לי שגם הם חיו חיי משפחה נורמליים, וישבו בסעודות עם בני הבית — אז האם באמת נמנעו לחלוטין משיחות רגילות בסעודות של ראש השנה? מצד שני, אני באמת מרגיש באופן אישי ששיחות חולין וקלות ראש פחות שייכות לי בימים האלה, ולכן אני מנסה להבין מהו האיזון הנכון. תודה רבה לרב!

השאלה הגיעה באיחור תנסה להסב את השיחה לעניינים ערכיים יותר כגון אם מדברים על פוליטיקה תסב את השיחה על עם ישראל, ארץ ישראל, מסורת ותוכן יהודי