לפני כחודש בערך, התחלתי להפגש עם בחורה שהציע לי קרוב משפחה. בסך הכל העניינים זורמים בצורה טובה, מלבד מספר דברים מסוימים שמפריעים לי. כמו שזה נראה לי כרגע, אני בהחלט יכול להתגבר על כך, ולהמשיך בקשר. אבל תמיד אני שואל את עצמי, למה אני צריך לקבל את זה? הרי מן הסתם, יש הרבה אחרות ואפשר למצוא מישהי שאין לה את החסרונות האלה, למרות שברור לי שאין בחורה מושלמת. מה אני צריך לעשות? אם אנסח את השאלה קצת אחרת – איפה עובר הגבול בין חסרון מסוים שאני אמור לקבל ולהשלים איתו, לבין חסרון שצריך לגרום לי לנתק את הקשר?

שלום רב: אתה נראה בוגר בהבנתך את המציאות. אין תשובה חד משמעית לשאלתך. יש בחירה חופשית. באופן כללי ההחלטה להתחתן צריכה לבוא ממקום פנימי בנפש מתוך הבנה עמוקה ומצב שאדם מאד מפוייס בינו לבין עצמו בודאות שזו האישה שאיתה הוא שמח לכרות ברית לעשרות שנים. בדרך כלל בתקופה הראשונה אנו לא שמים לב לחסרונות שיש אצל השני ובדרך כלל נוטים למזער אותם. זאת עושה הקב"ה בכדי שנוכל ביתר קלות לשאת אישה. אולם לפעמים הקב"ה עושה חסד עימנו ומגלה לנו על חסרונות שיש אצל הצד השני בכדי שחלק מן הבחירה שלנו תהיה להחליט לעבוד על מה שאין. באופן כללי עבודתנו לאחר שאנו נושאים אישה ונגלים לנו חסרונות להבין שכל חסרון שיש לצד השני הוא בעצם יתרון בחיי הנישואין. דווקא בדבר שהשני חסר שם הוא צריך אותי ושם יכול להיות הדבק הטוב בין בני הזוג. במקום שנגלים החסרונות לפני ההחלטה אזי אדם יכול לבחור להתחתן עם אישה מתוך הבנה שהחסרונות האלו הם יהיו הדבק ומקום שבו האישה תצטרך אותו. בהצלחה.