שלום כבוד הרב, אני בת 18 ויוצאת כבר חודש(עשר פגישות) עם בחור בן 22. הוא כרגע בצבא ויש לו עוד כמה שנים טובות ולאחר מכן הוא רוצה ללכת ללמוד בישיבה מאחר והוא לא הספיק לעשות זאת ברצינות לפני הצבא. יש לו מידות טובות, הוא חכם, רגיש, אכפתי ואני מעריכה את הצורת חשיבה שלו, את הצורה שהוא מתבטא ומתנהג עם אנשים אחרים. יש לו כבר השקפת עולם משלו והוא יודע מה הוא רוצה מהחיים - לעבוד ולחיות מתוך מטרה ותכלית. לי אין תפיסה של ממש אבל כל החיים שלי חונכתי שאני צריכה ללמוד ולהרוויח כמה שיותר כסף כדי שלא יהיה חוסר ויהיה אפשר לקנות בית וכו. אני חושבת שהתפיסה שלו מאוד יפה ונכונה אבל אני לא יודעת האם אני אצליח לחשוב באותה צורה כמוהו כי אני בן אדם מאוד פרקטי וחושבת בעיקר על הבית ומה צריך.. אני גם לא יודעת האם אני מוכנה להתחתן, מרגיש לי שאני יודעת להתנהל בקשר זוגי ולהכיל,לכבד, להקשיב ולהעריך אבל אני לא מספיק מבוססת, אני עדיין בשירות לאומי ועדיין לא עשיתי תואר.. דבר נוסף זה שהרבה פעמים בפגישות יש שתיקות ואני לא בטוחה האם זה אמור להיות ככה, מדי פעם שתיקות ארוכות כאילו שאין לנו על מה לדבר אבל עם אנשים אחרים שנינו מרגישים שיש לנו המון מה לומר. אני מפחדת לפספס פה משהו טוב אבל אני באמת מאוד מבולבלת ומעדיפה לקבל דעה חיצונית. תודה רבה מראש

שלום וברכה. נשמע שאת עדיין לא ממש סגורה על עצמך אם את רוצה להתחתן, וגם אם היית בטוחה שאת רוצה להתחתן, לא בטוחה שאת רוצה איתו כי יש פערים בצורת ההסתכלות שלכם על החיים וגם כי בתוך הפגישות יש זמנים שאתם לא זורמים, וזה לא בהתאמה לקשרים אחרים עם אנשים אחרים. במצב הזה לא נראה לי שאת מפספסת משהו אם תפסיקי את הקשר. בעיקר כי את עדיין לא בטוחה שאת רוצה להתחתן, וזה הבסיס. אז אין לקשר לאן להתקדם. אני מציעה שקודם כל תעני לעצמך על השאלה האם את רוצה לצאת עכשיו, בשירות לאומי? לפני תואר? ואז תעני לעצמך על השאלה עם איזה בחור את רוצה לצאת? כלומר עם איזה שאיפות? באיזה שאיפות את רוצה התאמה? ורק אז תצאי. בהצלחה נעמי