בכל התקופה הקשה שעוברת עלינו אני מסתובב עם המון מחשבות בראש. מחשבות קשות, מחשבות אופטימיות, שאלות, תשובות, שוב שאלות... אולם בימים האחרונים ישנה מחשבה מסוימת יותר שמטרידה אותי. ברור לי לחלוטין שהמהלך שמוביל כיום ראש הממשלה הוא חורבן איום לעם, לארץ, למדינה, ולמהלך הקוממיות כולו. מדובר על עוול כלפי אנשים פרטיים אבל, ואולי בעיקר, כלפי העם. אין לי שום ספק בדבר הזה. גם המהלך שניסו להוביל מזה שנים רבות, הסדר קבע, מדינה ערבית עוינת בשטח א"י הקדוש הוא אבסורדי וחסר צדק מוסרי והיסטורי. כל זה נכון ואני כל הזמן יותר משוכנע בדבר. אולם, הגעתי לבעיה קשה. ניסיתי לרגע לחשוב מעל התקופה הזו. לרגע לחשוב "בגדול". אלא לחשוב על מה אנחנו רוצים. באמת באמת רוצים. אילו השלטון היה סוף סוף בידנו. אילו לא היינו צריכים להתחשב באומות בכלל. אז מה האופציות? אפשר להתחיל מהקיצוני. מהחלום הגדול של חלק גדול מהמחנה. "הערבים החוצה", "טרנספר". נראה פתרון הכי פשוט. אני שואל עכשיו טכנית איך זה אפשרי. העמסנו את המיליונים על משאיות, ואז מה? לאן נוסעים? נפרוץ את הגבול הירדני ונוריד אותם בכוח? אופציה אחרת היא לומר, בצורה קצת יותר ריאליסטית, שלאחר תקופה ארוכה שהראנו נחישות ועוצמה יהודית מהי, הראנו "להם" שאין טעם להילחם בנו. טרור מביא להם רק יותר רע. הם אפילו ירדו מהחלום להעיף אותנו, או להקים כאן מדינה ערבית. הם יחיו בתוכנו כגרים, יקבלו את סמכותנו, יחיו את חייהם בצורה רגוע וידידותית. בלי התנגדות כלל וכלל. זה נשמע נפלא. קשה להשגה אבל, לדעתי בכלל לא הזוי. אבל עדיין ישנה בעיה עקרונית אחת, והיא שהם עדיין כאן. לא משנה מה נעשה במקרה הזה, מהים עד הירדן יהיה חלק גדול מאוד לא יהודי. לא משנה אם נספח את השטחים או לא, לא משנה אם תהיה להם אזרחות או לא. הם עדיין יהיו כאן. ידידותיים ככל שיהיו הם עדיין אמורים להפריע לנו בזה שהם מהווים כמעט חצי מהאוכלוסיה, ולפי כל הנתונים בעוד כ-20 שנה יהיו הרוב. הוא הנקרא הבעיה הדמוגראפית כמובן. אז מה עושים? מה החזון הגדול שלנו? האם אנחנו מוכנים שחלק גדול כל כך מהאוכלוסיה כאן תהיה לא-יהודית?

אי אפשר לענות על שאלה זו במסגרת זו. אך אענה בכיון כללי: א. הדבר הראשון שיש לעשות הוא ללחום נגד הטרור עד רדתו. ולשלוט שלטון מלא על כל הארץ שבידינו. ולעשות מכסימום של הפרדה בחיי היום יום בין היהודים ובין הערבים כולל הערבים הגרים בגבולות הקו הירוק. הם יחיו את חייהם ואנחנו נחיה את חיינו. ב. עלינו להרים את דגל העליה לארץ ישראל ולתת אזרחות לכל יהודי בעולם שיבוא לארץ ישראל עשרה ימים בשנה ולתת לו יכולת להצביע לכנסת גם בחו"ל. כלומר לעשות את המדינה מדינת העם היהודי כולו. בזה גם תשובה לבעית הדמוגפית. ג. לחנך לתורה ולהגיע שהעם כולו יתקרב לתורה אז האופי של המדינה יהיה כזה שהזרים לא ירצו לחיות באוירה יהודית והם מעצמם ירצו לחזור לארצות ערב. כשם שהיום אין נוכרים שגרים בתוככי שכונות דתיות. ד. עלינו לעלות לרמה רוחנית גדולה שנוכל לשכנע את העולם כולו בצדקת אמונתינו ויכירו וידעו כל הגוים כי ד' אלקי ישראל הוא אלוקי העולם. וברצון יפנו את הארץ ויחזרו כל אחד לארצו. ורק יבואו לכאן כנבואת הנביא ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' וכו.