בזמנו הרב פסק שפעם בשבוע עולה אחד מהיישוב ומברך הגומל, ופוטר את כולם. כשאמרתי את זה בישיבה הרב אמר לי להביא הוכחות. מה המקור לפסק הרב?

בסימן ריט סעיף ז מובאות ב' שיטות לגבי הולכי מדבריות. לחכמי ספרד הולכי מדבריות הם כל הולכי דרכים. ולשיטת חכמי אשכנז דוקא אם הולכים במקום בו שכיח הזיקא. כיום כל הדרכים הן בחזקת סכנה, כפי שאנחנו שומעים כל יום על תאונות דרכים וכדומה. לכן, כאשר אדם גומר את מסלול נסיעתו הוא צריך לברך "הגומל", ובדרך-כלל אדם נוסע כל השבוע ובשבת הוא גומר את מסלולי נסיעתו, ולכן מברך "הגומל". והנהגנו שאחד מברך ומוציא את כולם, מפני שאי-אפשר שכולם יעלו לתורה, וגם משום "ברוב עם הדרת מלך", ואומר ברכתו בלשון רבים, כמובא בשער-הציון (אות ה) ובספר הזיכרון לחת"ם סופר, שכך הוא נהג כאשר ניצל הוא ועוד רבים מישראל מסכנה בספינה בה הפליגו.