למה דוד המלך לא קבע את יום כינון ירושלים לדורות (כלומר- ’יום ירושלים’ הראשון) כמו שהרבנים של ימינו קבעו?

נביאי ישראל קבעו שעל כל ישועה גדולה יש לומר הלל (פסחים קיז א). לא נשארה בידינו רשימת ימי ההלל של בית ראשון אך בודאי הייתה כזאת. לעומת זאת מימי בית שני נשארה בידינו מגילת תענית, שבה רשימה של כל ימי הישועה של בית שני שחגגו אותם באיסור הספד ותענית וחלק אף בהלל. הידוע בכולם שנשאר לדורות הוא חנוכה. עם החורבן בטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה. לגופו של עניין איני מבין את השאלה. היינו כולנו בסכנת השמדה וניצלנו וזכינו לשחרור חבלי א"י וגולת הכותרת - ירושלים, האם יש ספק אם להודות לה' על כל אלו?.