שאלה: בדיון שערכתי עם בחור דתי, שאל אותי הבחור, מדוע דויד המלך לא קבע את יום כינון ירושלים לדורות (כלומר- ’יום ירושלים’ הראשון) כמו שהרבנים של ימינו קבעו, אם התשובה היא שהוא חיכה לבניית ביהמ"ק ע"י שלמה ושם יחגגו, מדוע אנו לא מחכים לבניית ביהמ"ק ואז נחגוג, ואם החגיגה כיום היא בעיקר על ההצלה- גם אז הייתה הצלה לעם ישראל ובכל זאת לא נחגג לדורות?
תשובה: נביאי ישראל קבעו שעל כל כל ישועה גדולה יש לומר הלל (פסחים קיז א). לא נשארה בידינו רשימת ימי הההלל של בית ראשון אך בודאי הייתה כזאת. לעומת זאת מימי בית שני נשארה בידינו מגילת תענית, שבה רשימה של כל ימי הישועה של בית שני שחגגו אותם באיסור הספד ותענית וחלק אף בהלל. הידוע בכולם שנשאר לדורות הוא חנוכה. עם החורבן בטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה. לגופו של עניין איני מבין את השאלה. היינו כולנו בסכנת השמדה וניצלנו וזכינו לשחרור חבלי א"י וגולת הכותרת - ירושלים, האם יש ספק אם להודות לה' על כל אלו?.
גירסת הדפסה
שלח לחבר