חגי ניסן-אייר-סיון מציירים מסלול לאומי של בניית קומה אחר קומה משעבוד לחירות, לתקומה ולבסוף לקבלת התורה. מצוות קמחא דפסחא היא הפתיח המושלם למסלול חגים וימי זיכרון אלו, כי זו נתינה דינמית שמצמיחה הפנמה אמיתית של עצמאות אצל הנותן והמקבל.
החיים בדור של גאולה תובעים מאיתנו לגלות כוחות של יצירה לא רק בצד התורני, ולהפנות את הכוחות הללו גם לאפיק התורני. הלימוד וההעמקה בתלמוד הירושלמי פותחים פתח לעולם תורני יצירתי מאוד, שיכול וצריך להוות בסיס למענה לאתגרים המתחדשים בדורות אלו
יש לשאול כיצד אירע שהגולים הולכי רגל מארץ ישראל עד לבבל, הליכה רגלית יותר ממאה קילומטר, לקחו איתם גם כינורות? הרי בקושי היה להם לקחת קצת מזון וקצת בגדים וכלי בית. והיאך עלה בדעתם לקחת על גבם גם כינורות?
ישנם שתי בעיות מרכזיות בעליה להרב הבית כיום: א. אין מסורות מדוייקות ואיזה מקומות מותר ולאיזה מקומות אסור לעלות, ב. לתהליכי הגאולה יש סדר ועדיין לא הגיע הזמן של "בונה ירושלים". אך יש גם צד שני.
הרב מלמד אותנו מהי החזרת עטרה ליושנה. בהבנת הפסוקים "וכל בנייך לימודי ה'". ו"יציץ ופרח ישראל". שניהם על לימוד תורה ומקומם של תלמידי חכמים.
נושא חדש לשיעורים הבאים - "מתוך התורה הגואלת" של הרב חיים אביהוא שוורץ
בעבודה הפרטית בגלות - התפילה, ישראל משמרים את התובנה מה זה לעמוד יחד עם כל ישראל בא"י בבית המקדש.
בגלות משמרים את התובנה שיש קדושה בחיים אך יש דרגה גבוה יותר - להעלות את החיים למעלה ע"י קריאת שמע ותפילה.
