ידוע שחלק גדול מחסידי חב"ד נוהגים לאכול רק משחיטה של יהודי שלא נוגע בזקן, טובל כל יום ולומד חסידות/פנימיות התורה, בטענה ששוחט חייב הרבה יראת שמים ואת זה משיגים על ידי לימוד חסידות. מה דעת שאר גדולי ישראל בעניין, האם הרב מכיר עוד גדולי ישראל שנהגו ככה? האם לדעת גדולי ישראל ניתן לסמוך על יראת שמים של אדם שלא לומד חסידות?

היו שוחטים כשרים גם בתקופה בה לא היתה חסידות. בפוסקים שאני למדתי לא מוזכר תנאי זה, אלא שיהיה השוחט ירא שמים.