מה המיוחד בדרכי הקניינים, שעפ"י התורה, האם יש דרכם העברת מסר רוחני מסוים למשל, לעומת דרכי קנין באומות העולם. האם קנין סיטומטא, לא שומט את הקרקע מעל המושג קנין עפ"י ההלכה, והופך אותו למשהו הסכמי, ולפי זה האם יש ענין לעשות קניינם לפי קנין ההלכה דווקא?

נראה לי שדרכי הקנינים של התורה יש בהם הבנה לעומק טבע האדם שנותן התורה מכיר בו כיון שהוא יצר אותו והוא יודע מתי הקנין מתאים לטבע הנפש. אמנם גם הסכמים על פי מה שמקובל בחברה כמו סיטומתא יש בהם ערך כיון שהאדם יצור חברתי וחשובה לו מאוד ההסכמה החברתית, אך אין הסכמה זו במקום הטבע והאופי המושרשים בנפש.