הרמב’’ם כותב שאדם נידון לפי רוב מעשיו, אם יש לו יותר מצוות מעבירות - צדיק, ואם ההיפך - רשע. (והוא מעיר, שזה גם הולך לפי גודל המצוות והעבירות ולא רק לפי כמותם) וכפי שזכור לי הרמב’’ם גם אומר שבמצב כזה ה’ מעביר ראשון ראשון, וכך עבירותיו של האדם נמחקות. פעמים רבות אנו שומעים רבנים, וגם קוראים בספרים, שאם אדם לא הקפיד על מצווה מסויימת, הוא יענש בחומרה בגיהנם. או אם לדוגמא אדם חייב לחבירו אפילו סכום כסף קטן, עלול לחזור בגלגול. מובאים סיפורים על צדיק שקיים כל התורה כולה, והמלאכים העידו על כך, אך בגלל שהזכיר אזכרות בלא כוונה נידון בגיהנם. כל הדברים הללו אינם מסתדרים לכאורה עם דברי הרמב’’ם והגמרא. היכן מה שכתוב על ה’ שמעביר ראשון ראשון, היכן מה שכתוב שאם אדם רובו מצוות, הוא צדיק, את הצדיק שולחים לגיהנם, ואולי בכלל כל הסיפורים הללו, שאנשים נענשים בחומרה בגיהנם על עבירות מסויימות למרות שהקפידו על שאר המצוות אין לסמוך עליהם, שהרי חלק גדול מהם ידועים על ידי שאנשים חלמו, ובחלום הנפטר סיפר להם, ואולי הם חלומות הבל, ובפרט שלכאורה הם סותרים דברי גמרא, וידוע שתורה לא בשמים אלא בארץ, אשמח אם כבוד הרב יסביר לי את הסתירה הזו?

בכדי לענות על שאלותיך אני מציע שתלמד את מידת הזהירות בספר מסילת ישרים. שם הרמח"ל מסביר שיש דיון כללי שבו יש להכריע אם האדם צדיק או רשע. אולם גם אם האדם צדיק אין זאת אומרת שהקב"ה מוחק את כל העבירות של הצדיק. על כל מעשה ומעשה יש חשבון נפרד. הקב"ה רוצה להביא את הצדיק למצב שלא יהיה לו כלל עבירות. זאת עושה הקב"ה בזיכוכים רבים גם לאחר פטירת האדם מן העולם. אנו לא מומחים בדיוק איך הזיכוכים. אולם אנו יודעים שככל שנרבה במצוות כך נזכה לתענוג הגדול של הרגשת קירבת ה' מהר יותר. וככל שיהיו בידו עבירות למרות היותנו באופן כללי צדיקים נצטרך לעבור זיכוכים ויסורין עד שנזכה להיטהר. יתכן שמקום הזיכוך הוא גהינום. יתכן שצדיק כלל לא מגיע לגהינום אולם בכל מקרה הוא צריך לזכך את המקומות שבהם עשה דברים שהרחיקו אותו מה'. שם הרמח"ל מסביר את הקשר בין מידת הדין למידת הרחמים. מידת הדין אינה נפגעת בכך שיש מידת הרחמים. חלק ממידת הרחמים נוגעת לימים אלו. מידת הרחמים נותנת לנו הזדמנות שניה לתקן את מה שקילקלנו על ידי תשובה. בברכת שנה טובה