שמעתי חלק מראיון של הרב ברדיו קול-חי, בעניין דין הבא במחתרת על מנת לגנוב באזורי הנגב. הרב ציין שבאיזור הנגב יש דין של "עיר הסמוכה לספר" שיוצאים למלחמה אפילו על "עסקי קש ותבן" היות ומתנהלת שם מעין מלחמה עם אוכלוסיה ערבית על החזקת השטח, מלחמה שבאה לידי ביטוי בפלישה לשטחים והחזקתם וגניבת רכוש. מכאן הסיק הרב שבאזור הנגב לא חלים הדינים הרגילים של דין הבא במחתרת, אלא צריך להגיב ביתר חומרא היות ויש לכך דין של "עסקי נפשות". ברצוני לשאול מה הם הצדדים המעשיים של חוו"ד זו? האם לדעת הרב יש לשנות את נהלי הפתיחה באש של כוחות הביטחון באיזורים אלו כך שמותר יהיה לפתוח באש גם במקרה שבו לא נשקפת סכנת חיים, במידה וזוהה גנב שבורח עם או בלי רכוש גנוב? האם במקרה כזה לאזרח יהודי יהיה מותר ע"פ ההלכה לירות או לפגוע בגנב גם אם הוא כבר בורח (כך שלא נשקפת סכנת חיים) עם או בלי החפץ הגנוב שלו או של חבירו? ומה הדין באיזורים הסמוכים לכפרים פלסטינאים באיזורי יהודה ושומרון וכן ישובים הסמוכים לרצועת עזה, בעניין השאלות שציינתי לעיל, והאם ניתן להרחיב את הדינים של עיר הסמוכה לספר גם באיזורים יותר מרוחקים היות ומדובר ב"מכת מדינה" של גניבות רכבים שמגיעים בד"כ לאוכלוסיה הפלסטינית?

מה שאמרתי הוא שאין לעצור אזרח שלא התכוון לרצוח, אלא רק להגן על המדינה (כלומר על כולנו) במקום כוחות הבטחון. על השלטונות מוטל התפקיד להבטיח את ריבונותנו על אדמת הארץ במקום לעצור אזרח שעשה את המוטל עליהם.