לפני מספר חודשים שאלתי את הרב לגבי דין תינוקות שנשבו, והרב השיב כי במושג תינוק שנשבה שהוא אנוס בדיעותיו אין הבדל אם נתחנך לכפירה או לעבודה זרה, בכל אופן הוא פטור. ומה שכתב הרמב"ם לא למהר להורגם כוונתו אפילו אם נראה לנו שהוא אשם בדיעותיו ולא אנוס צריך זהירות ובדיקה כיוון שבדיני נפשות צריך לחשוש אפילו לספק ספיקא. מה שנוגע לרפורמים בימינו רובם ככולם עמי ארצות ובורים גמורים בכל מה שנוגע לתורה ובודאי שהם בגדר התינוקות שהזכיר הרמב"ם. ובכן, ראשית אינני בא לחלוק כי אם לברר בלבד. שנית, הרי כתב הרדב"ז (שם) שבא הרמב"ם ללמד זכות על הקראים, אך האפיקורסים שבדורינו, הרי ש"אם היה אפשר בידינו להורידן היה מצוה להורידן שהרי בכל יום אנו מחזירין אותם למוטב ומושכין אותם להאמין תורה שבע"פ והם מחרפין ומגדפין את בעלי הקבלה ואין לדון את אלו בכלל אנוסים אלא כופרים בתורה שבע"פ...", ועפ"י זה, לכאורה, יהיה דינם "מורידין ולא מעלין", והרי, ככל הידוע לי, חי הרדב"ז לפני כמאתיים שנה, הווי אומר בתקופת ההשכלה, ומאי שנא בין דורו לדורינו? ועוד שאם נעיין היטב בדברי הרדב"ז, שאומר שכל יום אנו מחזירין אותם למוטב, הרי זה שהבין את דברי הרמב"ם, "ולא ימהר אדם להרגן", שעלינו להשיבם הרבה עד שיחזרו, ולהמתין להם עד גבול מסויים ואז להורגם, אך אנו, [כלומר, דורו של הרדב"ז, ולכאורה שייך דין זה בימינו, עם כל ארגוני התשובה שבע"ה קמו לתפארה, והם מוכיחים את אחינו בכל יום. וגם אם אין כך הדבר הרי שדתי שכפר, ודאי יכנס בדין זה של אפיקורוס...] שכל יום ממחין בידם, כבר עברנו גבול זה ממזמן... וכפי הבנתי הקטנה לית דעת הרב הכי בהבנת דברי הרמב"ם הנ"ל, ולכאורה באים דברי הרב כסתירה להבנה זו בדברי הרדב"ז?

ראשית כדאי לדעת כי הרדב"ז חי לפני חמש מאות שנה במצרים, ולא נפגש מעולם עם המשכילים מאירופה. ומה שנאמר על הקראים במצרים שונה בתכלית מהמשכילים באירופה ו"החילונים" בדורנו שכנגד תנועת התשובה יש להם שטיפת מח בלתי פוסקת מהתקשורת ומהחברה וזה שונה בתכלית ממה שהיה בימי הרדב"ז. וכדאי לדעת שהחזון איש שנחשב מגדולי הרבנים החרדים וחי בזמננו והיכיר היטב את המשכילים ואנשי השמאל הליברלים למינהם, פסק בפירוש ללא ספק שה"חילונים" בזמננו דינם כתינוק שנשבה ונחשבים לאנוסים, ומי אנחנו שנחלוק על גדולים אלה. וכן כתב מורנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בשם כמה גדולים שאין דין זה של מורידין נוהג בדורנו.