יש בארץ הרבה בתי כנסת עתיקים מתקופת המשנה והתלמוד. בחלק מהם יש פסיפס עם דמיות לא צנועות ועם מזלות (שמש וכוכבים). איך מסבירים את זה מבחינה הלכתית, וכן חלק מהחוקרים טוענים שבזמן חז"ל הם התפללו בלי מחיצה בין נשים לגברים כמו שלא היה מחיצה בבית המקדש (חוץ מבחג הסוכות שאז היה חשש גדול יותר), האם זה נכון?

על דמויות לא צנועות לא שמעתי אולם ראיתי מוטיבים מיתולוגיים. תיתכנה כמה אפשרויות: א. היה זה ביכנ"ס של כתות חריגות (מעין "רפורמים"). ב. האמן היה נוכרי והמתפללים לא היו מודעים למשמעות האלילית. ג. נתנו למוטיבים משמעות טהורה יותר. כגון המזלות. גם בימנו יש בתי כנסת ומחזורים עם ציורי המזלות כשהכוונה היא למערכות כוכבים המציינות את תקופות השנה בלבד ללא כל משמעות אלילית.