נשאלתי לגבי האפשרות שכהנים יסעו לביקור מורשת בפולין. אני מסתפק לעניין טומאת אוהל בשדרה וגולגלת וחשש בפני עצים המסככים. הבנתי שעצם כשעורה אינו מצטרף באוהל וכל חלקי עצמות אינם מצטרפים אבל קבר מצטרף. מה הגדר ל"קבר" שמצרף, האם צריכים כוונת קבורה או כל פותח טפח? לגבי אילנות. האם העלים יש להם דיני ירקות שאינם מביאים טומאה או שמביאים טומאה, בנוסף מקובלנו שאין לבוד בטומאה, אבל מה שיעור הצפיפות, טפח, כל שהוא, וכן מה שיעור מעזיבה בינונית שאוהל צריך להחזיק, האם צריכים מעזיבה של ימנו או מעזיבה של ימי התלמוד, ומבחינה מעשית כמה היא? וכן מה בימינו הוא גודל רובע קב עצמות שמטמא באוהל?

לעניות דעתי אסור לכהנים ליסוע לפולין במקום מחנות הרצח האיום, נכון שעצם כשעורה לא מטמא באהל אבל הוא מטמא במגע ומשא. ושדה שנחרש בו קבר ויתכן שיש בו עצם כשעורה אסור לכהן לעבור שם אם לא בשביל מצוה עוברת. כמו כן אם יש כמות עצמות שביחד הם רובע הקב הם מטמאים באהל. ירקות הראוים למאכל וגם כאלה שלא ראויים מביאים טומאת אוהל. מטפח ומעלה באויר לא מצטרף אבל פחות מטפח אויר מצטרף אין שיעור בעובי המעזיבה. רובע הקב המטמא באהל משקלו 215 גרם.