בהרבה מקרים במשנה אני רואה שיש מס’ ראשונים שמבארים את המשנה וחולקים בדבריהם על התלמוד הבבלי או הירושלמי. במיוחד זה קיים אצל פירוש המשניות של הרמב"ם שבהם הוא לפי הבנתי חולק על התלמוד ואף פוסק הלכה לעתים בניגוד לכתוב בגמרא ע"י האמוראים או ע"י תוספות הגאונים. האם הדבר לגיטימי, או שיש סיבה אחרת שאני לא יודע?

יש כלל המובא ב"תוספות יום טוב" בפרק ה' בנזיר, שמותר לאדם לפרש משנה לא כפי שהגמרא הסבירה, אבל כשמגיע לפסיקת הלכה הוא צריך להיות צמוד לגמרא. כך גם במקרא, כפי שכותב הרשב"ם שאפשר לפרש לפי הפשטים המתחדשים בכל יום, שלא כמו חז"ל, אבל לא לפסוק הלכה למעשה. אמירתך לגבי הרמב"ם היא קצת יוהרה, זה לא יתכן לומר שהרמב"ם פוסק כנגד גמרא. בכל מיני מקרים, כנראה שהרמב"ם סובר שיש מחלוקת בגמרא באותו מקום או בין כמה סוגיות, בין גרסאות, בין בבלי לירושלמי וכו' ופוסק לפי כללי פסיקת ההלכה.