כתוב בגמרא ששלושה דברים באים בהיסח הדעת: מציאה, משיח ועקרב. אם כך מדוע אנו מתעסקים בגאולה ובדברים המקרבים את הגאולה, מדוע אנו כמהים ומדברים בלי סוף על המשיח, הרי לכאורה הוא צריך לבוא בהיסח הדעת?

ודאי שצריך לצפות לישועה, ההבטחה הזו לא פוטרת אותנו מלעשות מה שאנו חייבים. אנו חייבים לגאול את ארצנו, ליישב אותה, להכיל ריבונות שלנו על כל מרחבי ארצנו. וגם אם לא נצליח הקב"ה יסובב את הדברים כך. ההבטחה שהמשיח יבוא בהיסח הדעת, מבלי שנחשוב על זה. אנו צריכים לעשות מה שאנו מסוגלים, ותחול על זה סיעתא דשמיא.