1. שאלה שרק לאחרונה התחלתי להתלבט. ביתי נהרגה לפני שנתיים בתאונת דרכים. עד ליום הזיכרון האחרון היה נראה לי טבעי שבדרשות לזכר הנפטר, ואפילו שאני הולך לבד לקברה, לדבר בגוף שני, זאת אומרת, בדיבור ישיר אליה (או כביכול אליה). גם כאשר הולכים לקברות צדיקים יש המבקשים מזור בפניה אליהם אישית. האם יש בכך תועלת, או, חלילה, נזק? מה הקשר לנשמת הנפטר לבית הקברות אחרי תקופה של שנה? האם קיימת בדיבור אל המת בעיה הלכתית (האם קיים הבדל אם בבית קברות או בערב זיכרון שלא ליד הקבר?) אני פוגש חברים (לא שומרי מצוות) ששכלו גם ילד והולכים בקביעות לבית הקברות כדי לספר לילד הנפטר חוויות ו"להתייעץ" איתו. 2. שמעתי שלא רצוי לבקר בקבר קרובים בתדירות גבוהה מדי. אני משתדל ללכת בערך פעם בחודש. אך בהיותנו גרים בישוב קהילתי, אני מרגיש חובה להשתתף בחלק גדול מההלוויות. לעיתים זה קרה בעבר ימים ספורים אחרי שביקרתי בקבר ביתי או שנערך הלוויה אחרת. במקרה כזה אני מנצל כמובן את ה"הזדמנות" ושוב חוזר לבקר בקבר ביתי כדי להגיד מזמורי תהלים (אותיות השם). האם זה בסדר ?

אסור לדרוש אל המתים גם אם היו צדיקים יש לפנות לה' בלבד אם כי אפשר להזכיר את זכות הצדיק שיהיה מליץ טוב עלינו. מוטב למעט בביקורים בבית הקברות. יש הנמנעים בכלל מכניסה לביה הקברות, חוץ מלוויות. עדיף לעשות דברים לזכר הנפטר כאן בין החיים עלי אדמות כגון מפעלי צדקה לזכרו, שיעורי תורה על שמו וכדו' רק אלו מביאים תועלת הן לנפטר והן לחיים.